קיימברידג′ קלייר קולג' 8.8.2010 קלייר קולג′
יום ראשון
מה אומר ומה אספר... היה לי כל כך כיף איתם היום שאפילו אני לא רציתי שהם יילכו לישון.. יותר מזה: הצעתי להם שנצא כולם למקום היחידי שפתוח בקיימברידג′ אחרי 19:00 (מעין אולם באולינג עם משחקי וידאו ומסעדות ואולם קולנוע וכד′) ואז אתן להם להישאר קצת אחרי הזמן ואני "אספוג" את הכעס של האנגלים על האיחור. כן, הנה אני מודה, במילים אחרות הצעתי להם לעבור על הכללים באישור.. אבל הם יהיו ביום שבת אז הם העדיפו לוותר. 
אז מה היה לנו היום... וואו... השכמה היום עשו עינב ושיר שנקר ושוב.. כולם כעסו כי הם השכימו עם המון רעש עד כדי כך שהשותף של סער לחדר (לא ישראלי) התעצבן מרוב שהן הרגיזו אותו. לא לדאוג הם היו כ"כ בסדר היום שאני עושה השכמה מחר – לא יהיו יותר עצבים, עד ההשכמה הבאה..
אכלנו ארוחת בוקר, לקחנו את הארוחות הארוזות ויצאנו לטירת ווריק, האמת היא שאני עשיתי פאדיחה באוטובוס וסיפרתי להם על כל ההיסטוריה אבל לא של הטירה הנכונה... טירת ווריק היא מקום מקסים!!!! טירה אמיתית בשטח ירוק ויפה ויש בה המון אטרקציות החל מדברים קטנים (שפחות מדברים אליהם) כמו גן ורדים, ממשיך בהיכל אימים בסגנון מאדאם טוסו (שרכשו את הטירה לפני שנים ועיצבו אותה אז יש שם הרבה בובות שעווה), יש שם ארמון נסיכה, מצודה של 530 מדרגות, דוכני מכירת מזון ושתייה, מופע נשרים, תחנות כמו קליעה למטרה בחץ וקשת וזריקת כידונים ותצוגות שונות. המגניבה ביותר לדעתי הייתה התצוגה של מסיבה בימי הביניים: עולים במדרגות, מישהי מברכת אותך בכניסה ושואלת לשמך ומאיפה את/ה ומובילה אותך לאולם גדול ומקושט בסגנון מלכותי עתיק ומלא בובות שעווה שמנהלות שיח רם מעלה של אצילים (רמקולים) ואדם אחד חי.
הגברת מכריזה עליך בכניסה לחדר: סר/מאדאם (שיר ורגינה).... מ... (ישראל) ואז מברך אותך האדם שבפנים מזמים אותך להיכנס ממש כמו אז... כל כך מרשים. משם ממשיכים לסיור במסיבה ובחדרי הארמון, מקלחת, חדרי ישנה והכנה למסיבה וכאילו הכל חי, הבובות "מדברות" מרמקולים על גברים, פוליטיקה וכד′. בחדר אחד יש אפילו מעין משרת/ברמן שמנקה אצת הכוסות בחדר אחר משרת עם מברשת שמנקה ומבריש את הג′נטלמנים שנכנסים. 
בקיצור היה מיוחד ומהנה נכנסו לשם שיר רון ורגינה ועופרי והדר ואולי עוד... לא את כולם "תפסתי" (המקום ענק!) את נועם, אסף וסער ראיתי באזור מופע הנשרים. למזלנו היה מזג אוויר נעים מאוד היום וגם הגענו לטירה כמעט שעה לפני הזמן המתוכנן, היינו שם כמעט 3 שעות במקום בקושי שעתיים ועדיין – אמרו הילדים (וגם אני) שיכולנו להישאר יותר אבל (!!!!!!!!), הם לא הצטערו כשראו לאן המשכנו... 
מהטירה נסענו לסטרטפורד אפון אבון לבית של שייקספיר, בעיני זה מדהים! יש שם תצוגת וידאו עם תצוגת פריטים מימי חייו – בני מאות שנים! המצגת מאוד "חיה" עוברת בין חדרים שונים ובכל חדר התצוגה היא עם וידאו, קטעי סרטים ומופעים שלו שהומחזו, מאוד חווייתי ועדיין רובם לא היו מטורפים על הרעיון, אולי בגלל האנגלית (למרות שמי שרצה – תרגמתי עבורו) ואולי כי הם לא מחוברים לרעיון -
היציאה מהמוזיאון היא לביתו של שייקספיר, הבית עצמו, המקום בו גרו הוריו, אחי ואחיותיו, הסדנה בה אביו עבד והכין מוצרי עור למיניהם ועוד. כיוצאים מהבית יש חצר גדולה שבה יושבים שחקנים ומציגים כל פעם קטע אחר מיצירותיו, לפעמים עם הקהל ולפעמים בפני הקהל ובנוסף, כמובן ואיך לא – חנות מזכרות... J משם היה להם זמן חופשי בסטרטפורד וכמה שהם נהנו שם – זו עיר די קטנה אבל מאוד שקטה ונעימה, במרכז יש המון חנויות של מזכרות, צעצועים ועוד והם כמובן עשו המון קניות.
מדהים איך הבנות לא רק התעוררו פתאום הן היו ממש נמרצות ומאושרות – קנו איפורים ובגדים ותיקים ונעליים ומה לא? הבנים לעומת זאת, ליתר דיוק מידם וסער תחילה ואז כל השאר – גילו שבסאבווי (רשת סנדוויצ′ים) מאפשרים למלא את הכוס כמה פעמים שתרצה מבלי להוסיף כסף.
חוץ מזה שהם חזרו מלא פעמים הם אפילו מילאו בקבוקים = הילדים האלה כל כך הרבה קולה היום!!! בסביבות 17:00 יצאנו חזרה לקיימברידג′ ואחרי נסיעה של שעתיים בערך, הגענו לארוחת הערב (האוטובוס הוריד אותנו שם כדי שאף אחד לא יוותר על ארוחת ערב).
הם היו במצב רוח טוב ומשועשעים וגם קבענו ב 20:30 לפעילות משלנו – לעופרי כואבת הרגל אבל לטענתה לא נורא ממש ומשתפר, ייתכן שהיא רק עיקמה אותה ואם מחר לא יהיה בסדר נלך לרופא. סטטוס החולים: הדר עדיין סובלת מכאבי בטן – אבל זה בגלל שהיא ממשיכה לאכול חלב ומוצריו השונים למרות שאסור לה! אסף, שיר שנקר, ומזור עדיין מצוננים וסובלים מכאבי גרון, גם לי ושי קצת, אבל ככה מזג האוויר כאן, הפכפך, היום היה נעים, בשלבים מסוימים אפילו חם ומחר – אי אפשר לדעת מה צפוי (אפשר מהתחזית אבל כוונתי היא שזה משתנה יום ביומו..),
אני מודדת חום, בודקת, מוודאת שיישתו חם ויילבשו חם. האמת היא שהיום לא כעסתי ממש על אף אחד אבל הצורך להודיע להם הודעות ולהתגבר על הקולות שלהם גרם לי לצעוק וכך גם אני בדרך לאבד את קולי בקרוב..
הפעילות שלנו הייתה אמורה להתחיל במעין משחק אמת ושקר וכדי לפלפל הוספנו פנטזיה, לא אחשוף כאן מי סיפר מה, כי זה לא פייר כלפיהם – תסלחו לי. אבל היו 5 שהצליחו להטעות את הקבוצה (השמות שמורים במערכת) בפועל המשחק נמשך יותר משעה אבל הם צחקו ונהנו וזה הכי חשוב! ו... חילקתי להם פרסים מישראל של במבה וביסלי ושוקולד פרה, הם מתגעגעים...
כשהלכתי לומר להם לילה טוב שאלתי קצת איך היה היום: כולם מאוד נהנו ואהבו את העיר הבנות מאוד מאוד אהבו את הקניות וכל אחת פרשה סליה בפניי אבל בחדר של שיר רון ועמית התשובה שקיבלתי הייתה: איזה יום מצחיק! שאלתי למה וזה הוביל לפרץ צחוק מטורף, ביקשתי שוב שייספרו ושוב פרץ צחוק ברמה ששיר רון לא יכלה לעמוד על הרגליים ונפלה על המיטה ואז ממנה (לא לדאוג לא קרה כלום זו לא הייתה נפילה אלא יותר התחלקות) אם אתם שואלים אז מה היה כל כך מצחיק אני לא יכולה לענות לכם כי הם כל כך צחקו שבקושי הצליחו לדבר וממה שכן הבנתי מדובר בארוחת ערב.
בשעה 22:30 עוד לא כולם היו בחדרים אבל היו בדרכם. עכשיו סביר להניח שהם רצים במסדרונות מנסים להחליף חדרים. מה שהם לא יודעים זה שבקרוב אני צריכה להגיע לאחד החדרים ומי שאתפוס בחוץ... ובכל זאת, היה לי מצחיק וכיף איתם היום.
אני בטוח שוכחת עוד דברים, אני פשוט עייפה מאוד, קמנו מוקדם, מחר אשלים. לא שכחתי תמונות! המצלמה עושה לי קצת בעיות מאז שהיא נפלה לפני יומיים.. זה ייקח קצת זמן.
