קיימברידג′ קלייר קולג' 8.8.2010 קלייר קולג′
יום שבת
אף פעם אין מספיק זמן ! ועדיין... זה היה יום ארוך ! 
קמנו היום ב 6:45, את ההשכמה עשו אסף ונועם כי אתמול הם איחרו המוווווון.
כמובן שקמתי גם אני לוודא שהם ערים והם אכן התעוררו בזמן ועברו חדר לדר להשכים את כולם אבל... בואו נאמר שאחרי ההשכמה שלהם כולם באו בתלונות שהם מעדיפים לקום לבד רק לא לעבור השכמה של נועם ואסף... 
החלק המצחיק היה שכשהם סיימו את ההשכמה נשמעה דפיקה בדלת חדרי – הם העירו את כולם, כולם התארגנו והם נעלו את עצמם מחוץ לחדר ולא יכלו להתארגן כך ששוב התעכבו...
זה לקח כמה דקות אבל עד שקראנו לשומר שיבוא לפתוח עבורם את הדלת, הם ניצלו את הזמן להציק לכולם ולוודא שהם התעוררו, במיוחד ללי ושי.
בשעה 8:00 (בתיאוריה, במציאות זה היה קצת אחרי) עלינו על האוטובוס ויצאנו ללונדון.
ירדנו באזור מאדאם טוסו והלכנו משם לריג′נט פארק (בגשם) ומתחת לאחד העצים (כדי לתפוס מחסה) דיברנו קצת על לונדון והמוזיאון – מה יש בעיר, איזה נהר חוצה אותה, מעט על הארמון וגם מי הייתה מאדאם טוסו, איפה יש עוד מוזיאונים ועוד.
הם מעולם לא שמעו על הייד פארק !!! 
זה די הפתיע אותי, הייתה רק אחת שידעה, נדמה לי שזו הייתה נוף.
משם חזרנו למאדאם טוסו, עמית נכנסה עם מטרות מאוד מוגדרות: קורט קוביין, הביטלס, אבל לא מצאה אותם. הם כן הצטלמו עם שרק וסופרמן, אובמה, וג′ורג′ קלוני, בראד ואנגלינה ועוד ועוד ועוד.
נשארנו קצת יותר מהמתוכנן בלו"ז אבל עדיין – הזמן לא הספיק להם.. התורים לכל תצלום עם דמות במוזיאון עמוסים מאוד. בדרך החוצה עברנו ליד חדר האימים, ירדן רצה שניכנס, אז נכנסנו הוא ואני – יש לציין שהיו מקרים שהוא אפילו לא הסכים לזוז מהמקום מרוב פחד מהדמות הבאה שתקפוץ עליו ! יחד עם זה – אחרי שהן קפצו עליו והוא נבהל ממש הוא גם היה בעל תעוזה מספיק בכדי להסתכל להם בעיניים ולא לברוח, נועם אומר שהוא ממש נבהל שם. זו הליכה בחשכה בין דמויות מדממות, חתוכות ומפחידות למיניהן, קשורות בשלשלאות, כורי עכביש, ועוד איכס ואז מבין הצללים קופצת עלייך פתאום דמות ומפחידה אותך
. עמית אומרת שהיא ברחה כבר בהתחלה.. 
כמובן שהיו עוד כאלו שהתעכבו או התקשו למצוא את דרכם החוצה מהמוזיאון.. זה היה צפוי, אבל העיכוב היה של כמעט 40 דקות וזה - לא היה צפוי ! אז באיחור גדול ואחרי שבצער רב עצרתי 2 בנות מלעשות קניות בחנות שם (גם יקר וגם היינו כבר באיחור אדיר !!!) יצאנו לסיור קצר בלונדון באוטובוס, ראינו את הכיכרות השונים – טרפלגר, פיקדילי ועוד, כנסיות, פארקים, הגלגל הענק (לונדון איי) וכמובן נהר התמזה ועוד.
הסיור התארך מעט כי רצינו שהם ייראו את ארמון בקינגהאם והנהג לא מצא מקום קרוב מספיק לעצור כדי שנוכל ללכת ברגל היכן לעצור, אבל בסוף הצלחנו.
הלכנו לארמון, לא נכנסנו פנימה אבל צילמנו. האמת היא שאני התרגשתי יותר מרובם.
משם התכנון המקורי היה לצאת לרחוב אוקספורד ולאפשר להם קצת זמן חופשי אבל הייתה כמעט חצי מהקבוצה שלנו (10 משתתפים) שרצו לראות את הביג בן מקרוב ולצלם, ומבחינת זמנים לא היה סיכוי להספיק את השניים ונאלצתי לקבל החלטה. היות והקבוצה הייתה כל כך חצויה (11 מול 10 מזה כמעט שוויון), עשיתי מעשה שבד"כ אני נגדו ואפשרתי להם להתפצל.
הסיבה היחידה שעשיתי זאת היא שהמדריך המקומי שהיה איתם מאוד אוהב את הקבוצה הישראלית והם אוהבים אותו ומרגישים נוח איתו. אז מי שרצה אוקספורד הלך איתו ועם שאר המשתתפים בטיול ומי שרצה ביג בן הלך איתי. אני יודעת שהם בסאמר סקול לא בנופש בלונדון ולהספיק את לונדון ביום אחד אי אפשר זה הרי ברור לכולנו (קצת פות ברור להם..) אבל איפה שאפשר לתת להם מה שהם רוצים לראות ולעשות שיגרום להם לצאת בתחושה של "עשיתי מה שבאתי / רציתי / תכננתי לעשות" אז אני בעד ! והיה נחמד.
נפגשנו כולנו בכיכר פיקדילי להפסקת שירותים במקדונלדס/סטארבקס ומשם הליכה לאוטובוס ונסיעה ארוכה חזרה לקיימברידג′ לארוחת ערב.
בערב היה להם זמן חופשי. אני דווקא הצעתי שנעשה פעילות משלנו ונזמין את כל חבריהם מהמדינות הזרות אבל הם קפצו מיד שהם ממש צריכים זמן חופשי והם ממש עייפים ורוצים לישון ואין להם כוח לפעילויות בכלל ! הנה מה שקרה בזמן החופשי: עמית הייתה בחדר אבל איכשהו הצליחה לחבוט את ראשה בקיר והיא עם סחרחורת, היא לא חשבה שיש צורך לעדכן אותי אבל שיר רון ואלינה היו אחראיות וסמכותיות מספיק לגרור אותה לכאן. מזור, שיר שנקר ורגינה עם כאבי גרון (בלי חום) הן עם סטרפסילס ללא הכרה אז החרמתי לחלק מהן והודעתי שהן ייקבלו אחד כל כמה שעות ולא מעבר, זה כבר לא בריא ! מהשאר ביקשתי להפסיק עם הסטרפסילס !
קחו בחשבון שיורד עלינו גשם...
ובשבילנו זה לא נעים אבל לאנגלים זו לא סיבה לבטל דברים או לא להסתובב בחוץ, אצלם זה נורמלי לחלוטין. והחבר′ה מפעילים חימום בחדריהם יוצאים לאוויר הקר לא לבושים מספיק טוב (לטענתם ממש חם להם והם לא מבינים מה אני רוצה..) והם מצוננים. הדר נוף ועפרי היו עם מידן ירדן ואסף ואיכשהו התחילו שם התזות דאודורנט שהסתיימו בכך שמידן וירדן התיזו דאודורנט בחדר של לי ונוף ומה שהתחיל בצחוק ובדיחה נגמר בכעס.. לי, שי, מעיין, מזור ויעל החליטו לנצל את הזמן לעשות כביסה הם התחילו לקראת 21:00 וב 22:30 עוד היו עסוקות בלייבש את הבגדים ולקטר על כך שהן צריכות לעשות כביסה בעצמן ולייבש, ולמייבש לוקח המון זמן לייבש, בבית לטענתן תוך רבע שעה מתייבשים הבגדים... על פי הכללים בקולג′ מ 22:30 הם אמורים להיות בחדרים והמסדרונות שקטים,
המטרה היא לאפשר להם מנוחה ולדאוג לקמפוס שקט.. סיפור הכביסה נמשך עד 23:30 למורת רוחם של האנגלים, כשאז מעיין נזכרה שאיבדה את המפתח, יצאנו לחפש אותו (עוד לא נמצאה האבידה) וגילינו שאת התיק שלה היא השאירה אצל לי ושי הבאתי לה אותו לחדר הכביסה, בינתיים עינב יצאה מהחדר לחפש את מעיין ונעלה את עצמה מחוץ לחדר אז עכשיו שתיהן היו תקועות בחוץ וצריך היה למצוא מישהו עם מאסטר שייפתח להן את החדר.
כשזה סוף סוף קרה יצאתי עם מעיין לחפש את המפתח שלה בחדרים האחרים, בשלב מסוים הגענו למסקנה שמאוחר מדי וכדאי שהיא תלך לישון, אבל מסתבר שאת התיק עם הכביסה היא השאירה בחדר הכביסה. היא הלכה בכעס על כל העולם להביא את הדברים, חזרה ונזכרה שהיא צריכה מתאם ממידן, במקביל לעובדה שעינב נזכרה שהיא שכחה את התיק אצל שיר ויעל נזכרה שהיא צריכה להחזיר לעינב חולצה בדיוק עכשיו !
הלאיתי אתכם בפרטים ??! התעייפתם ?! כן.. זה בערך מה שעבר עליי... עוד לא היו לילות כאלו, אבל באופן מפתיע הם לא הכעיסו אותי, רוב הזמן חייכתי, אני לא מצליחה לכעוס עליהם מספיק זמן, לפעמים גם כשצריך..
עינב ושיר עיכבו את הקבוצה הרבה היום, מחר הן אחראיות להשכמה.
אם לסכם את היום – הייתה חוויה ! וחוויה טובה בסה"כ! ותודה לאל אף אחד לא הלך לאיבוד, כולם חזרו שלמים (על הבריאות אפשר לדון...) וקצת רטובים.
כמי שהייתה כאן גם בשנה שעברה יש לציין שהסיור לדעתי היה הרבה יותר ממצה ומוצלח. הילדים מרוצים מחד וקצת מאוכזבים מצד שני כי הם רצו לחוות יותר אבל שוב – מי יכול לעשות את כל לונדון בכמה שעות ?
מחר נוסעים לסטרטפורד וטירת ווריק, שני מקומות מקסימים בעייני ואני מקווה שהם ייהנו.
לילה טוב !
אדוה
