קיימברידג′ קלייר קולג' 8.8.2010 קלייר קולג′

יום רביעי

אוי... שרירי הפנים שלי כואבים מחיוכים...

חזרתי הרגע מערב קריוקי ורצתי ישר "להלשין" לכם...  יש לי עוד חצי שעה לפני שאני עוברת להגיד להם לילה טוב ואז אמשיך לכתוב.

היה ערב כיף...  ואם הייתם יודעים כמה ויכוחים ודיונים לפני שהם הגיעו, הם מגיעים בגישת "עשינו לך טובה" אבל בסוף רובם נשארו גם כשיכלו ללכת...  

מה אגיד ומה אומר ? הם מקסימים ! נכון שהם מאחרים לא מעט, נכון שכל נוכחות בפעילות הערב דורשת ויכוחים ומו"מ ונכון שהם מעדיפים ומנסים לטייל בין החדרים בלילות במקום לישון ועל כל אלו אני לא ממש מוותרת ומוצאת את עצמי נוזפת בהם, בעיקר מהחשש שאם הם לא ילמדו כבר מעכשיו לשים לב לשעה ואיפה הקבוצה הם עוד עשויים להיעלם לי פתאום כשאנחנו בלונדון, אם לא יישנו בלילה יהיו עייפים במהלך היום וכן הלאה. אבל למרות כל זה הם מקסימים ! וקשה לי לכעוס עלייהם, ממש קשה ! איך אתם עושים את זה ???

 והיום היה לי הכי כיף – כי כמעט ולא הייתה שום סיבה...   הבנים קמו היום קצת מאוחר (הם חזרו לישון אחרי ההשכמה), אבל כשראיתי שהם לא מגיעים עליתי לחדרם והם עוד הספיקו לארוחת בוקר.  

הבוקר התחיל בקבוצות הפעילויות החברתיות השונות לפי קבוצות הצבע: חלק הלכו למוזיאון עם דינוזאורים וחזרו נלהבים פחות ונלהבים יותר (תלוי אם אתה בן או בת ומידת העניין שלך בנושא..), חלק עשו עיסת נייר ויצאו לפארק, עמית אהבה את זה שהיא נפלה פעמיים...

לאסף, נעם לי ושי יש שיחות צופים רציניות ומדי פעם מתערבים הצופיפניקים האחרים בעוד השאר כועסים עליהם שיפסיקו עם שיחות צופים. בארוחת הצהריים היום לא היו תלונות ואפילו פה ושם נזרקו מחמאות (לרגע חשבתי שאני הוזה..) היה עוף ותפוחי אדמה או שניצל ירקות בלחמניית בורגר לצמחוניים וכמובן ירקות וסלטים ופירות.

אחרי ארוחת צהריים והפסקה קצרה הם נכנסו לשיעורים השונים, לעינב היה משברון קטן והיא רצתה לרדת קבוצה. אחרי חצי שעה של שיחות וכמה נשימות עמוקות לרגיעה, היא החליטה לתת עוד הזדמנות וכרגע נשארת. והיו גם כאלה שעברו מבחן שאיפשר להם לעלות קבוצה. הדר שנמצאת בקבוצה ביחד עם אסף, פז ונוף לא יכלה להפסיק לצחוק היום.. היה לה כל כך משעשע והיא הריצה בדיחות על כל דבר אפשרי, יש איתם בקבוצה ילד מטקג′יסטן (כן כן מסתבר שיש מדינה כזו והכוונה לא לקזחסטן ) שהוא קצת אובר דרמתי בפרזנטציות והם פשוט לא יכלו לעצור את הצחוק.  

ב 16:00 היה להם זמן חופשי והם רצו לקניות השונות.

הבנים די החרימו את נושא הקניות, אותם מעניין אוכל ורק דברים שהם צריכים. כשהבנות ניסו לגרור אותם לקניות הם לא היו מרוצים במיוחד, זה נראה היה להם בזבוז זמן אבל היום הם כן יצאו לקניות כי הם רצו בגדים שחורים למסיבה השחורה שתהיה כאן מחר.

שבוע שעבר עשו מסיבה לבנה, השבוע זה תור השחור וכולם כבר מתכננים מה ילבשו.  

אני חייבת להודות שהיום הגזמתי ! עברתי כל גבול וננזפתי , לפני שהם יצאו לקניות עצרתי אותם, אזרתי תעוזה רבה ובחוצפתי שאלתי: אולי היום, חד פעמית תוותרו על קניות, תרימו את הראש מחלונות הראווה ותסתכלו על המבנים המיוחדים, על הנהר, על הסירות, שבו בבית קפה פתוח ברחוב ולא במקדונלדס או סטארבאקס, תרגישו את האווירה, תראו את האנשים.." ואז התפרעתי לגמרי והוספתי: "כנסו לקולג′ים השונים, תקראו ותשמעו על ההיסטוריה שלהם" וכאילו שאני לא מהעולם הזה בכלל קינחתי ב: "אולי אפילו תקפצו לכמה מוזיאונים, אני אבוא איתכם..."  

כשיצאתי מהסרט שאני חיה בו והתרכזתי בהם שוב… טוב, אני לא לגמרי בטוחה שיש מילים שיצליחו לתאר את מבטי הזלזול/כעס/אימה/צחוק שעלו על פניהם ולבסוף זכיתי למעין: "טוב" ציני ביותר ובזאת אני מכריזה, הורים יקרים: ניסיתי! באמת שניסיתי… (אבל זה לא אומר שלא אנסה שוב...  )   אז כשהם סיימו קניות נפגשנו בארוחת הערב.

תראו כמה טעם זה דבר אינדיבידואלי אלו שאתמול אמרו שהיה ממש טעים, היום אמרו שאין להם מה לאכול ואלו שאתמול לא הסכימו לגעת באוכל אכלו בלי בעיה.

ירדן אכל דג ואמר שמגיע לו כל הכבוד כי הוא אוכל דג, אמרתי שהדג ממש טעים אז על מה כל הכבוד ואז הוא הסביר שהוא לא אוכל דגים, רק את אלה של אימא, כי היא עושה אותם באופן מיוחד... ואז גם גיליתי שהדר ראתה אותי בסופר אחר הצהריים, היא נכנסה וצעקה לי שלום ורק אז גילתה (כשפז אמרה לה לצאת מהר) שזו בכלל לא אני...    והיא ברחה החוצה ושוב לא הפסיקה צחוק אפילו תוך כדי תצוגות הקניות שלהן.

ושיר רון דיברה איתי היום ! זה לא שהיינו "ברוגז" אבל כל הזמן אני רדפתי אחריה לדבר איתי והיום היא יזמה שיחה, אז מה אם זה היה להתלונן על האוכל ? זה בא ממנה ! היא גם סיפרה שאימא קוראת את היומן וכמוה כל המשפחה !  אז אמרתי שאשלח לכם ד"ש והיא אמרה שזו פאדיחה, לדעתי זו לא וכיף לדעת שיש מי שקורא את העדכונים האלה! אז שלום משפחת רון היקרה  .

גם מעיין סיפרה שאימא שלה קוראת את היומן, זה היה בדיוק אחרי שהיא התלוננה שכל התמונות שירדן מצלם הן תמונות מפדחות עם פרצופים מוזרים, היא גם אמרה שהוריה שוטרים ובאותה נשימה הוסיפה "ככה למדתי שחוקים נועדו שיישברו אותם"...   אז שלום גם להורים של מעיין. ולהורים של סער – הבנתי שהוא לא מתקשר הביתה למרות שאני מזכירה להם כל הזמן !!!!  הוא אמר שהוא כותב בפייסבוק וזה מספיק...

אני לא יכולה לתפוס אותו מהאוזניים ולהכריח אבל אני כן יכולה לומר לכם שהוא בסדר גמור.

הם כולם בסדר, ואני מקווה שימשיכו ככה למרות כמות הבגדים הקצרים המככבים בערבים קרירים...  זה כל כך מצחיק, אני רק מסתכלת לכיוון שלהם (סתם בוהה או שמישהו שאל משהו) לא אומרת כלום והם זורקים מיידית: "לא קר לי" ואז משפט ההמשך האהוב עליי: "בארץ חם..."   ( u)

כתבתי בשני חלקים כי הלכתי לומר להם לילה טוב והנה מצאתי: יש צדיקים.. העזתי שוב להציע שיעשו עוד משהו חוץ מקניות וכבר כמה בנות אמרו שמחר הן הולכות לצלם קצת, לשתות קפה.. יש תקווה..  

סיימנו ארוחת ערב וחזרנו לכאן לערב קריוקי.

זה התחיל באיחורים לשעה שקבענו וזה כלל הרבה ויכוחים ודיונים: "מתי אפשר יהיה כבר לצאת ? כמה זמן תכריחי אותנו להיות שם ? אז אני אגיע יותר מאוחר ואבוא לראות מה קורה כל כמה דקות" ובכל זאת התעקשתי, לא ויתרתי ! סיכמנו על חצי שעה ואם הם לא יירצו הם יוכלו לצאת אחר כך.. כדי להסביר אעלה עוד מעט כמה תמונות, כי הוידאו כבד מדי להעלאה כאן אבל תעקבו גם אחרי הפייסבוקים שלהם, הם פשוט עשו חיים ושכחו ללכת, אני כבר הייתי מוכנה לצאת והם החזיקו אותי ועוד כעסו שהערב הסתיים בעשר. הארגנטינאים עלו לשיר ראשונים והחבר′ה שלנו פרגנו ומחאו כפיים והכינו את רשימת השירים שלהם שהתחילה מ"אחלום לנצח" של ד"ר כספר, כל פעם היה שיר לקבוצה אחרת אבל ניתן לומר הארגנטינאים והישראלים שלטו בערב.

עינב בדיוק דיברה עם ההורים כשהישראלים שרו את "תגידו לה" של דודו אהרון, אפילו עמית עלתה לשיר דודו אהרון וכדבריה: "אני לא שרה דודו אהרון" ,  מידן הצטרף גם הוא לשירה ואפילו אחז במיקרופון לשנייה עד שהוא נחטף ממנו ע"י הדר ונוף, פז ועופרי כיכבו, לי ושי הצטרפו, רגינה ואלינה, אליסה ושיר שנקר, מעיין, סער, מזור ויעל.

נועם ואסף עודדו מאחור עם ירדן שהיה כל כך נמרץ כל הערב ורץ בין הקומה של הדי. ג′י לקומת הקריוקי ואז החליט לקפוץ במדרגות, שנייה אחרי הנחיתה, הסתבך ברגליים של עצמו והשתטח. כשחזרתי לנשום וראיתי שהוא בסדר ומחייך וכולם צוחקים (יש שם שטיח ומדובר ב 5 מדרגות) אז גם צילמתי אותו באמצע הזינוק מהקרקע ואת הצילום תראו בהמשך.

העניין הוא שבזמן "תגידו לה" יצאו הרבה משתתפים מהחדר, בייחוד הארגנטינאים שלא התחברו, יכול להיות שהם עשו גם יכול להיות שהם פשוט רצו להתכונן לשיר הבא שלהם (הם ממש עשו חזרות לפני הקריוקי), אבל החבר′ה שלנו כעסו ואז כשהארגנטינאים שרו הם יצאו החוצה לעשות להם דווקא, גאווה ישראלית...   לא לדאוג הכעס נמשך לאורך 2 שירים ומיד אחר כך חזרו שירים שכולם מבינים והם שרו ביחד את ה   WAKA WAKA ושיר של GREEN DAY כשהם כולם מחובקים וצוחקים.  

בקיצור, הם יצאו גאים בעצמם על השואו , והיה שווה להתווכח איתם..לפעמים ממש בא לי לוותר להם כי בסה"כ כשהם יוצאים מפעילות ערב (שמטרתה בעיקר כיף) רובם מנצלים את הזמן כראוי, הם לא כאלה שהולכים ומסתגרים בחדרים אלא מתקשרים כל הזמן ויושבים עם עוד חבר′ה מכל מיני מדינות ואז נאלצים לדבר אנגלית וזו הלמידה הכי טובה, מצד שני אני מאמינה בלנסות! ואם מישהו ממש לא נהנה הוא לא חייב יש עוד אנשים בקמפוס ותמיד אפשר לשבת איתם אבל לנסות..  

עכשיו אני רואה שכתבתי המווווון..... 

אבל תשמעו, לדחוס יום שלם מלא בחוויות של 21 חבר′ה לכמה שורות ואפילו לשני עמודים -  זה אתגר !  

מקיימברדיג′ הלא גשומה היום ד"ש ! 

בקרוב אעלה עוד תמונות...