התלבטתי הרבה איך להתחיל לספר את מה החוויה הזאת שנקראית סאמר סקול באוקספורד, אבל כנראה ששום דבר לא באמת יכול לתאר את הדבר הזה בצורה המושלמת אז אני פשוט אתחיל מההתחלה.
סאמר סקול היה החלום שלי כבר למעלה משנה- חפרתי להורים שלי כלכך הרבה שבסוף אני חושבת שהם שלחו אותי יותר בשביל שיהיה להם חופש ממני מאשר שלי יהיה חופש מהם.
באפריל האחרון התכוונתי להירשם והתלבטתי בין מרכזים, ואז גיליתי ש2 חברות שלי נרשמו לאוקספורד. בהתחלה לא ידעתי אם להירשם לאותו מרכז גם, כי בהרבה סיפורים שקראתי ממליצים לבוא לבד כי אם באים עם חברים אז סגורים איתם ולא נפתחים להכיר אנשים חדשים. בסוף החלטתי שאין לי מה להפסיד ונרשמתי לאותו מרכז, ומזל שכך, כי גיליתי שזה ממש לא נכון.
דרך הפורום פה גיליתי את ענבר שגם נרשמה לאוקספורד והיא הוסיפה אותי, את מאיה ואת שני לקבוצה בוואטסאפ שאז היו בה בערך 17 אנשים. כבר מההתחלה ראיתי שכולם בקבוצה ממש נחמדים, אבל רק כשהגענו למפגש בקמפוס גילינו שזה באמת נכון. למרות שהכרתי חצי מהקבוצה כי היו 7 ילדים מהעיר שלי, היה מדהים לפגוש את שאר הקבוצה ואת ספיר המדריכה שלנו.
המשכנו לחפור בקבוצה אפילו יותר אחרי המפגש ולספור שניות (ליטרלי- תודה לסירי) עד לטיסה ולהתייעץ על מה להביא ולא להביא במזוודה.
ביום של הטיסה הגעתי בין הראשונים ואז לאט לאט כולם התחילו להגיע ודיברנו והכרנו והתחברנו אפילו יותר, ובלי הרבה עיכובים הגענו לדיוטי פרי ואז למטוס.
כשנחתנו באנגליה פגשה אותנו אשלי המדריכה המקסימה מארדמור שליוותה אותנו לאוטובוס שלנו, וכבר אז שמנו לב כמה אנשים נחמדים ומנומסים שם לעומת הארץ. האוטובוס היה גדול והייתה בו רצפת פרקט ושירותים והכי חשוב- מזגן!
כשהגענו לאוקספורד היינו מוקסמים מכמה אוקספורד שונה מכל מה שהכרנו- הכל ירוק ופורח וכל בית נראה כמו טירה. כשהגענו למגורים קיבלו את פנינו שאר המדריכים המדהימים שבהמשך הפכו להיות החברים הכי טובים שלנו שם- לוסי, מאט, אלחנדרו, יאווה, רות וקלואי.
בגלל שנחתנו בבוקר, כל הילדים מחו"ל שהגיעו יום לפנינו היו באותו זמן בשיעורים או בטיול, אז לא פגשנו אותם עוד. חילקו לנו מפתחות לדירות ונתנו לנו זמן להתארגן- אני הייתי בדירה עם החברות שבאתי איתן, שני ומאיה. כל אחת מאיתנו הייתה בחדר לבד, והייתה לכולנו מקלחת וסלון ומטבח משותפים. התלהבנו מזה שבמקלחת היה מחמם מגבות והאור נדלק אוטומטית בכל חדר שנכנסים אלי אבל זה נהיה מלהיב פחות כשהאור נכבה באמצע המקלחת 
לאחר מכן הלכנו כולנו לג'יזס קולג', המקום בו אנחנו לומדים ואוכלים, בשביל ארוחת הצהריים. הקולג' נמצא במרחק חצי שעה הליכה, ובפעם הראשונה שהלכנו חשבתי שאני אמות אם אני אצטרך לעשות את ההליכה הזאת כל יום, אבל כבר באותו יום בדרך חזרה הבנתי כמה ההליכה הזאת נחמדה, ושאנחנו זוכים לראות את מרכז העיר של אוקספורד כל פעם.
כשהגענו לשם אכלנו ארוחת צהריים, פגשנו חלק מהילדים מחו''ל ואז עשינו את המבחן שחילק אותנו לרמות ואכלנו ארוחת ערב וחזרנו למגורים לפעילות ערב ושינה.
אם הייתי מתחילה לפרט מה קרה בכל יום ויום שהיינו שם הייתי יושבת פה לכתוב עד הקיץ הבא, אבל אלו היו השבועיים הכי מדהימים שהיו לי איי פעם, התחברתי לילדים מהארץ ומספרד, צרפת, סין, הונג קונג ורוסיה ולמדריכים כמו שלא חשבתי שאני אתחבר למישהו בזמן כלכך קצר- היינו בכל ערב יושבים בחדר של מישהו וצוחקים ואוכלים אוריאו עד 2 בלילה, מרכלים עם לוסי ומאט על הילדים, מנסים לשמח ולהצחיק אנשים ברחוב ושרים את אלחנדרו של ליידי גאגא בשביל המדריך שלנו אלחנדרו.
השיעורים היו ממש מהנים ומגבשים, גם שיעור האנגלית בו הייתי ברמה הכי גבוהה יחד עם ילדים מישראל, ספרד וצרפת וגם שיעורי הפרוייקט (שזכינו בו בשבוע הראשון!). הפעילויות היו מדהימות ומגבשות כמו selfie challenge וpunting בנהר באוקספורד, ואפילו סתם ללכת לפארקים מדהימים ברחבי אוקספורד ו"לעשות יוגה" (לשבת בצד ולבהות בבריטים) היה כיף.
הטיולים ללונדון ומאדם טוסו ומאמא מיה היו מדהימים, למרות שלא יכלו לתת לנו זמן חופשי בגלל ההפגנות עשינו דברים אחרים במקום וזכינו לראות את כל האתרים התיירותים שלונדון ידועה בהם.
אני חושבת שלמי שקורא את זה זה יכול להישמע משעמם וכאילו לא עשינו כלום חוץ מללכת לפארקים ולאכול אוריאו, אבל באמת שמי שלא היה שם לא יכול להבין איזו חוויה מדהימה זו וכמה הרבה קורה בכל יום- ואני חושבת שכל ההנאה היא תודות לאנשים המדהימים שהיו שם, הקבוצה הישראלית, ספיר המדריכה, הילדים מחו"ל וכמובן הצוות המדהים של ארדמור.
אם מישהו מתלבט לאיזה מרכז ללכת אני לא חושבת שצריכות להיות לו ספקות בכלל, אוקספורד הוא המרכז הכי מדהים ויפה!
