סיווי

שיפלייק 2013 מחזור 3 - משפחה של פעם בחיים

סיפור קצר ? לא נראה לי יסכם את החוויה המדהימה הזאת ... 

36 תמונות ? לא יכילו את הזכרונות מהשבועיים החלומיים האלה...

אבל אני אנסה !

אז...7\29 , נראה לכם סתם תאריך ? שאומרים לכם אותו אתם אומרים לעצמכם "אה..בתאריך הזה הייתי בבית...בתאריך הזה הייתי בים,שיחקתי במשחק המחשב החדש שיצא" , אבל בשבילי זה הוא לא סתם תאריך - זהו "יריית הפתיחה" למסע המדהים שלי ללונדון שהתחיל ביום הזה.  "לא מתרגשת" אמרתי לאמא שלי ,כן בטח אמרתי לעצמי... טיסה ראשונה לחו"ל,בלי הורים,בלי חברים, בלי משפחה, לגמרי לבד,איך לא אתרגש ? .  הגעתי לשדה תעופה, כאשר ראיתי שכולם באו עם חברים מהבית,וגשם של דמעות התחיל לרדת מעיניי . "זה עוד לא מאוחר מדי להתחרט,לא אכפת לי מהכסף,העיקר שתהיי מאושרת.." אמר אבי כאשר ראה אותי בוכה. כאשר ראיתי את אימי פורצת בבכי, הבנתי שאני צריכה להיות בוגרת וגדולה כדי להראות לה,לאבי ולאחותי שאני בסדר ואני יסתדר. כבר בדיוטי פרי,הכרתי את החברה שליוותה אותי למשך כול הטיול הזה-עמית[מצורף לכאן תמונה המסכמת את כול רגעי השיא שלנו בטיול,ואפילו סאמר סקול בפייסבוק פרסמו את התמונה הזאת!]. בלעדייה לא הייתי מצליחה לשרוד את הטיול הזה בשפיות.

הגענו ללונדון-ושמה היה גשם וקר,ואז כבר הרגשנו את השינוי מישראל. נסיעה של כחצי שעה עד ארבעים דקות הייתה לנו עד אשר הגענו לשיפלייק קולג' וכשהגענו חילקנו לנו ארוחות ארוזות[שדרך אגב,היו מאוד טעימות להפתעתנו ]. ביום למחרת היה מעין "יום גיבוש" עם הסינים,הגרמנים והאיטלקים. אני הייתי בקבוצה עם הגרמנים שאיתם הייתי בקשר מאוד טוב במשך כול הטיול ואפילו שומרת על קשר עם שניים מהם בפייסבוק והוואצאפ! .

הימים עברו להם בלי שנרגיש...אוקספורד,רידינג,מאדאם טוסו,מלך האריות (מחזמר מדהים!!),לונה פארק, שיעורי האנגלית המהנים עם המורה המדהים סיימון, שיט בנהר התמזה , קניות מטורפות , ועוד ועוד ועוד....

בלי ששמנו לב,הגיע כבר הלילה האחרון. "מה?!איך?!רק אתמול היינו בנתב"ג!!" -אלה המחשבות שעברו בראשנו. ניסינו להעביר את הלילה האחרון בלילה לבן אך שרדנו רק עד שלוש לפנות בוקר.

והנה הגיע לו היום האחרון, למרות שרציתי שייעבור מהר בגלל הגעגועים למשפחה ולחברים , פתאום אני לא רוצה שזה ייגמר......

התחלתי לקלוט את זה שאנחנו חוזרים הבייתה,שזהו,החוויה הזאת נגמרת-רק כשאר שיפלייק היה ריק,שהיינו עם מזוודות בדרך לשדה התעופה. לא אתבייש להגיד שכן,ירדו לי קצת דמעות . בשדה תעופה בלונדון כבר פגשנו הרבה ישראלים, שזה היה מרגש ומצחיק בו זמנית. הרגישו את העצב וההתרגשות לקראת הטיסה באוויר,הצטלמנו הרבה תמונות,התחבקנו,ולאחר מכן........-"האחרון שמגיע לדיוטי פרי הוא ביצה רקובה!!!!!!!" - הסתערנו במהירות  לדיוטי פרי!! .

והנה הגיע הרגע לטיסה,עלינו למטוס,לא ישנתי אפילו לרגע , רק ספרתי לאחור "עוד שעתיים ישראל...עוד שעה... עוד חצי שעה...עוד עשר דקות.................הגענו." לא נקלט,אנחנו בישראל,אין לונדון יותר.

קיבלנו את המזוודות,שוב התחבקנו,ירדו קצת דמעות שוב,ותומר הביל אותנו בריצה אל המשפחות עם יודה (שאני מאוד מתגעגעת אליו!!) ונפרדנו לשלום .

ללא ספק , הסאמר סקול זאת חוויה שלא אשכח בחיים ! שולחת חיבוק לכול המשפחה החדשה שלי שאני הכי אוהבת אותם והכי מתגעגעת אליהם בעולם

סיון עמרם,שיפלייק מחזור 3 .