תומר

חבריםםםם קודם כללל אלחנדרו כתב לנו גם משהווו:

Alejandro Ortega:

hey guys its alejandro I love you best israeli team eveeer

ואו אין לי בכלל מאיפה להתחיל !

אוקיייי, אז סאמר סקול הייתה אחת החוויות שאני בחיים לא אשכח, ולא משנה כמה אני אנסה לכתוב, אני לא אצליח לתאר אפילו רבע ממה שהיה ומכמה שנהניתיי!!

דבר ראשון, הייתה לי את הקבוצה הכי מדהימה שיש, ובאמת שאתם עשיתם לי את השבועיים הכי כיפים שהיו לי  

חשבתי שאני אבוא ואכיר אנשים חדשים, אבל זה ממש לא היה ככה, הגעתי לשם והכרתי חברים לחיים, הרגשתי שאני מכירה את כולם עוד מהגן (גם את הילדים מחו"ל), והיה לי כל כך עצוב להיפרד מהם... 

הכל התחיל כשההורים שלי חזרו מאנגליה ואמרו לי שהם רוצים לשלוח אותי לסאמר סקול שם. מאז שבועיים בערך לא ירדתי מהמחשב ורק חיפשתי סאמרסקול, וברגע שראיתי את קיימברידג′ ידעתי שלשם אני רוצה ללכת:) מאותו רגע כבר התחלתי להתרגש ולחשוב על איזה כיף הולך להיות, ומהר מאוד ה70 ומשהו ימים שספרתי הפכו להיות שבוע, עד שהגיע ה1.7!!

ממש התרגשתי לפני המפגש שהיה לנו(ולפני הטיסה בכלל!) וכבר הכרתי את רוב הילדים מהקבוצה בפייסבוק, אז כשהגעתי למפגש כבר יכלתי לזהות ילדים והיה יותר קל להתחבר עם כולם. עם כל ההתרגשות בהתחלה גם פחדתי, כי לא הכרתי אף אחד שנסע לסאמרסקול לפני, ולא ידעתי ממש מה הולך להיות, אבל ברגע שהגעתי למפגש הסבירו לנו הכל והכרנו את הילה ולארה המדריכות הישראליות המדהימות, הבנתי שהולך להיות הכי כיף בעולםם ואין לי ממה לפחד, כי באמת שלהכל כבר דאגו והכל היה מסודר

רק כשנפגשנו כולם בשדה תעופה קלטתי שאני אשכרה נוסעת לסאמר סקוללללל!!!! התרגשתי כמו שלא התרגשתי בחיים שלי! כבר היינו יחסית די מגובשים, והיה ממש כיף (למרות שלא היה זמן לדיוטי פרי). הכרנו אחד את השני הרבה יותר טוב וכבר מאז התחילו להיות לנו בדיחות קבוצתיות D:

בשנייה שהגעתי לקיימברידג′ כבר הבנתי שהולך להיות הרבה יותר כיף ממה שציפיתי:) התיישבנו במעגל ליד הכניסה לMain Building והמדריכים(החתיכיםםם) של הEF הביאו לנו ארוחות צהריים ארוזות והילה ולארה הסבירו לנו קצת על מה שהולך להיות

אחרי זה הן חילקו לנו את המפתחות לחדרים, ואני עליתי לחדר עם שרון (חדר 16, בינינו, החדר הכי טוב!!) והמדריכים של הEF עזרו לנו וסחבו לנו את המזוודות ;)

החדרים היו ממש יפים והיה מקום להכל, המקלחת הייתה ממש נקייה והיה נראה ממש כמו בבית מלוןן, והמדריכים של הEF היו כאלה חמודים שברגע שנכנסנו כבר הרגשנו כמו בבית.

אחר כך יצאנו להכיר ילדים מכל העולם שבאו גם, הכרנו ילדים מקזחסטן, טייואן, ערב הסעודית, סין, יפן, הונגריה, סלובניה, בולגריה, ספרד, צרפת, בלגיה, מקסיקו, פורטוגל, תורכיה, שוויץ, שוודיה, ברזיל, פולין, גרמניה, איטליה, ועוד מלא מדינות מכל רחבי העולם 

כל בוקר קמנו ב7 וחצי כדי לא לאחר(כן,מי שמאחר יום אחרי עושה השכמה לכולם..) לארוחת בוקר ב 8 - שדווקא הייתה טעימה יחסית לכל שאר הארוחות, ואחר כך ב 9  הלכנו לשיעור או לאקטיביטי תלוי מה היה אתמול קודם D:

אחרי השיעור / אקטיביטי היה ארוחת צהריים, ולמרות שהיא לא הייתה טעימה במיוחד תמיד מצאנו מה לאכול, ואחרי הארוחת צהריים היה זמן להתארגן ואז שוב אקטיביטי או שיעור ;) 

כשהשיעור / אקטיביטי נגמרו, היה זמן חופשי בתוך הקמפוס, בשבוע הראשון היינו בתוך הקמפוס והכרנו ילדים או שיצאנו כל הקבוצה ביחד, ובשבוע השני כבר יכלנו לצאת לשופינג בזוגות ולהסתובב לבד בעיר (כמובן אחרי שהיינו אצל הילה ולארה בכספת ונרשמנו שאנחנו יוצאים) ♥

אחרי הזמן חופשי היינו נפגשים בהארדיז - החנות ממתקים שבדרך לחדר אוכל, ומשם היינו הולכים ביחד לארוחת ערב, וישר אחריה בחזרה לקמפוס למסיבה (כןן, כמעט כל יום הייתה מסיבההה) או לפעילות אחרת D:

בכל יום שהילה ולארה לא הספיקו להסביר לנו מה קורה מחר, היינו נפגשים במדרגות בבניין ב21:50 לשיחה, אחר כך בעשר היה כיבוי אורות ואחריו ישר יוצאים מהחדרים והולכים לאן שרוצים ;)

בסופי שבוע היו לנו טיוליםם; 

בשישי הראשון נסענו ללונדון - ביקרנו במדאם טוסו, כיכר טרפלגר, וארמון בקינגהם וראינו את הביג בן ואת מצעד הגאווה האנגלי שהיה קצת מטריד

בשבת הראשון נסענו ל warwick le ולסטרטפורד - העיר שבה שייקספיר נולד.

בטירה ראינו איך פעם חיו האבירים והמלכים, ואחר כך בסטרטפורד בגלל שהמחיר של הכניסה לבית של שייקספיר לא היה כלול נתנו לנו זמן חופשי להסתובב בעיר ולעשות שופינג :)

בחמישי השני הילה ולארה לקחו אותנו למוזיאון התעופה כדי שבשבת נוכל לחזור שוב ללונדון כי בשבוע הקודם מצעד הגאווה חסם לנו חלק מהמקומות שהיינו אמורים לבקר בהם .

אז בשבת שוב נסענו ללונדון, ושם הלכנו למוזיאון המדע (הוא נשמע די משעמם אבל יש בו דברים מגניבים כאלה), ואחר כך המשכנו לקניון  westfield - אחד הקניונים הגדולים באנגליה [או כמו שלארה והילה קוראות לו-מוזיאון הטבע] (: 

האקטיביטיז: חילקו אותנו לקבוצות של פעילות (בכל קבוצה היו לפחות 2 ישראלים) וכמעט כל פעם הייתה פעילות שונה. בחלק מהפעילויות נשארנו בתוך הקמפוס והיה לנו את הריקוד של EF, תחרות של בניית בית מפסטה ומרשמלו, תצוגת אופנה משקיות זבל ועוד כל מיני כאלה, ובפעילויות שיצאנו מהקמפוס הלכנו סתם לפארק לנוח או לעשות ספורט, הלכנו לשופינג או להסתובב בעיר, ושטנו בגונדולות בנהר שזה היה אחד הדברים הכיפים יותר שעשינו D: אני הייתי בקבוצה handboll עם מעיין, נעה ומישל מישראל, והמדריכים שלנו היו ג′ורג′ ופאו, כל פעם מישהו אחר

השיעורים: ביום השני עשו לנו מבחן רמות, וחילקו אותנו לכיתות לפי הרמות.
בכל כיתה היו לפחות 2 ישראלים, ואם היית לבד או שלא רצית את הכיתה יכלת לעבור (: בשיעורים ′למדנו′ מספרים שהביאו לנו, ראינו סרטים ויצאנו להסתובב בקיימברידג′, ולמרות שזה שיעורים ואמורים ללמוד גם שם נהננו והיה ממש כיף אני הייתי ברמה 5, מישראל רק עם נעה בכיתה, והמורה שלנו הייתה גודרון (שבמקרה היא יהודייה ומסתבר שהיא הבינה חלק מהדברים שאמרנו בכיתה בעברית...)

המדריכים: המדריכים של הEF באמת היו מושלמים, הם היו יחסית קרובים אלינו בגיל והתנהגו אלינו ממש כמו אחים:) הם צחקו איתנו והעבירו לנו את הזמן בצורה הכי טובה שאפשר, גברים אחד אחד!

הילה ולארה המדריכות הישראליות באמת היו מדריכות שאי אפשר לתאר. הן גם היו כמו אימהות שדאגו לכולנו וביחד עם זה היו כמו חברות שנהנו וצחקו איתנו כאילו הן גם נרשמו לסאמר סקול בתור חניכים ולא מדריכים. הן דאגו שלכולנו יהיה כיף כל הזמן, שנאכל, שנישן מספיק ושנלך לכל הפעילויות והשיעורים כדי שלא נפסיד אף חוויה, וגם רקדו איתנו וצחקו עלינו המוןן במסיבות בערב D: הן עזרו לנו בכל דבר שרק היינו צריכים, והן הקשיבו לכל מה שהיה לנו להגיד, אפילו אם זה היה סתם לדוגמה שאני ושרון הלכנו להתבכיין להן שאנחנו לא מוצאות את החתיכים שהן הכירו לנו במסיבה [כןן, הן הכירו לנו חתיכים..] ;) היה להן חשוב שלא נפספס שום דבר, והן דאגו שכל דבר שפיספסנו בסוף נעשה, ובגלל זה הן גם לקחו אותנו שוב ללונדון לבקר במקומות שלא ראינו עדיין, ועוד המון דברים.. הן באמת היו שם לכל דבר ואני בטוחה שבלעדיהן אין סיכוי שהיה כזה כיףף! 

ביומיים האחרונים כבר ממש הרגשנו את הסוף, נפרדנו מכל החברים והמדריכים, הייתה לנו את אחת המסיבות פרידה המושקעות יותר (בלי תקציב) שמאיה, הדר ורוני ארגנו, הן עשו לנו מופע סטנדאפ, תחרות, הן סיכמו לנו את כל השבועיים האלה, והביאו להילה ולארה את המתנות שקנינו להם, וג′יימס ואלינה המדריכים של הEF שהיו איתנו כמעט בכל הטיולים הכינו לנו שלט של WE WILL MISS YOU ISRAEL, ואחרי זה כמעט כולנו בכינו כי לא רצינו לעזוב , אבל בסוף השלמנו עם זה שחוזרים הבייתה :(

בקיצור, היה ממש כיף, הכרנו ילדים פשוט מדהימים מכל העולםם, לא היה רגע אחד שהיה לנו משעמם, ותמיד היה מה לעשות :)

קיימברידג′ כבר הפך להיות הבית שלנו, וכולנו נהיינו משפחה אחת גדולה- 41 ילדים ושתי אימהות מדהימותת, הילה ולארה♥ 

הסדר יום כבר הפך להיות השגרה שלנו, רק שכל יום היה עוד יותר כיף מהשני, וכל יום היה שונה מהקודם (חוץ מזה שבכולם סער היה דופק לכולם על הדלתות ומעיר אותנו...)

והחזרה הבייתה הייתה כל כך מבאסת, היה לי קשה בלי לקום בבוקר כל יום עם whistle, בלי לראות את יאשה ודניחלחלך כבר ב6 וחצי בבוקר יושבים בחוץ ומחכים לארוחת בוקר, ובלי ההתנחלויות של תומר וסער כל בוקר וערב.. באמת שכל דבר קטן היה לי (ועדיין) חסר, הלוח ממתקים האהוב שלי, השיחות לילה עם שרון, הלחם שום שהיה הדבר הכי טעים בארוחות, הטוויקס והקיטקט, ובאמת שהכל... פרצופים שהייתי רואה כל יום עכשיו אני רואה פעם בכמה ימים במסך מחשב מג′עוף דרך הסקייפ.. ולפעמים אני עדיין קמה בבוקר ומחפשת בחדר שלי את הכרטיס לחדר לפני שאני יוצאת החוצה

באמת שאני לא אשכח אף שנייה ממה שהיה, ואני מתגעגעת לכולםם!! אני אתן הכל בשביל לחזור אפילו רק לעוד שאלון חומוס אחד, או להציק לילדים מהחלון, לעקוב אחרי תאו, להחזיר חצי שעה מהשופינג, לראות את המעיל הירוק של אלחנדרו (וכמובן את הבגדים הירוקים של יותם!!), או אפילו רק לעוד קוראסון ומיץ תפוזים אחרון... ואני יכולה עוד להמשיך לכתוב ולחפור שעות על כל מה שהיה ועל כמה כיף היה לי, אבל זה בחיים לא ייגמר...

אז כל מי שמתלבט אם לנסוע לסאמר סקול או לא, שלא ייתלבט בכלל!! זו חוויה מדהימה שלא שוחכים אף פעם, מכירים אנשים חדשים, משפרים את האנגלית, נהנים מכל רגע ומבקרים במקומות שנראים כאילו מתוך סרט, והכל בחו"ל עם ילדים מכל העולם!! הסאמר סקול גרם לי להיות עצמאית יותר והרבה יותר בטוחה בעצמי, ובאמת שזו חוויה שאי אפשר לתאר עד שלא חווים אותה♥

קיימברידג′ מחזור ראשון אני אוהבתת אתכם אחד אחד, תשמרו על קשרר, 

ולארה והילה תודה רבה, בזכותכן לא היה מדהיםםם כמו שהיה !!♥