גל

היי, קוראים לי גל אני בת 17 והשנה יצא לי להיות בסאמר סקול באיסטבורן שבאנגליה.
האמת שכל הסיפור היה די ספונטני נרשמתי ממש שבוע לפני שיצאנו. באתי לבד ולא הכרתי אף אחד לפני.

היו בי המון חששות ופחדים כמו: מה אם אני לא אתחבר לילדים שאיתי או מה אם אני לא אסתדר עם הקמפוס והאוכל.
כל הפחדים האלו נעלמו ברגע שפגשתי את החברים לקבוצה. מיד התחברנו וחלקנו פרטים וחוויות (ישר מבקשים מספר טלפון ואינסטגרם).
בגלל שרובנו היינו באותה סיטואציה (באנו לבד) באמת הבנו את החששות אחד של השני ולכן היה קל להתחבר.

כשהגענו למרכז הייתי קצת בשוק. זה היה קמפוס ענק עם מיליון חדרים. ישר כשנכנסנו הראו לנו מצגת עם כל החוקים והזמנים. אני חייבת להודות שזה היה מאד מלחיץ ועורר עוד הרבה שאלות. אבל כשהכל התחיל והיה כבר ערב, הבנתי שהולך להיות מדהים ושאין שום סיבה לדאגה מהזמנים כי הכל אומרים לנו מראש. ככל שעברו הימים, יותר ויותר התחברתי לאנשים שאיתי בקבוצה ולמדריכים שהיו בקמפוס. כשחילקו אותנו לקבוצות של השיעורים, יצאתי עם חברה מהקבוצה שהפכה עם הזמן להיות החברה הכי טובה שלי.

החברים שפגשתי שם הפכו מהר מאד לחלק גדול מאד מהחיים שלי. הם היו מקום הפריקה שלי כשהיה קשה ושמחתי להיות המקום הזה בשבילם כשהמצב היה הפוך. השיעורים בקמפוס היו ממש כיפים. שיחקנו משחקים מגבשים כאלה באנגלית והמורות היו ממש נחמדות. בפעמים שיצאנו מהקמפוס לעיר זה היה כיף ברמות וזכיתי לחוות את לונדון מזווית שונה לגמרי (שאני רק עם חברים בלי ההורים).

היו בקמפוס מלא פעילויות, כמו פעילויות ספורט. יצא לי ללמוד בזכות זה המון משחקים ממדינות שונות וגם ללמד ילדים ממדינות שונות משחקים שלנו (כמו מחניים לדוגמא).
בערב גם היו פעילויות כיפיות ממש. הכי כיפיות היו המסיבות, ממש נהניתי בהן.
אני כל כך שמחה שבחרתי לצאת לסאמר סקול הזה הרווחתי חוויות וחברים לחיים.

כשהכל נגמר, אני וחברה שלי ידענו בדיוק מה אנחנו רוצות לעשות שנה הבאה, אנחנו מתכננות לבוא להדריך בקמפוס באיסטבורן.
זאת הייתה חוויה מדהימה שלא אשכח לעולם. תודה.