מה יש לומר על שלושה שבועות שהרגישו בשבילי כמו שנה ?
נכון , אומרים שכשהזמן עובר מהר אז נהנים. אבל הרגשתי שנה לא כי סבלתי , נהנתי יותר מכל דבר אחר ששעיתי בחיי.
אז למה זה הרגיש שנה? זה הרגיש שנה כי הכרתי עולם שלם בתוך בני אדם בשלושה שבועות שלא הכרתי באנשים בשנה.
וזה למה זה הרגיש שנה. כי היום שלי התחיל מוקדם והסתיים מאוחר.
החוויות שחוויתי ביום אחד יכלו להספיק לי בשבוע רגיל. וזה למה זה הרגיש שנה. זה הרגיש שנה רק בגלל הדברים הטובים , וזה כל החלום.
כי את החלום לא חלמתי בלילה מתחת לשמיכה , חלמתי את החלום בבקרים , בארוחות הבוקר המצחיקות והמיוחדות, בשיעורים עם המורה המצחיק הזה או האחר, בטיולים בצהריים שראינו את בוסטון ואת ניו יורק ואת כל מה שהם יכלו להציע לנו , לטוב ולרע.
ובערבים, שלא איכזבו אפילו פעם אחת , כי אחרי יום ארוך אפשר לגלות עולם שלם בתוך אדם אחד . והאדם הזה יכול גם לשנות משהו קטן אצלך בעולם, וכמה זה מדהים שבטיול אחד אתה יכול לגלות על עצמך דברים שלא ידעת.
לעבור משברים עם עצמך ולראות איך אתה מתמודד איתם, לראות לאן אתה עוד יכול לצמוח, איך להשתפר, להיות טוב יותר , או להיפך, אולי גם פחות פראייר.
האם אתה חוזר גאה בעצמך אחריי הטיול הזה ? כי בסופו של דבר עשית את זה בשבילך.
אז כן, מעבר לטיול באמריקה זה היה טיול בנשמה של עצמי, בעולם הפנימי שלי. הכרתי אנשים מכל הסוגים , כאלה שהתחברתי אליהם יותר וכאלה שפחות, וזה לימד אותי הרבה על עצמי, דווקא אותם אנשים שהכרתי , אותם עולמות לימדו אותי מי אני , כי איך המשפט הזה הולך? ספר לי מי חברייך ואספר לך מי אתה.
אבא שלי תמיד היה אומר לי אותו כדי שאסתכל שוב על חברים שלי בתקופות שונות בחיי ואבין אם הם באמת בשבילי. והוא צדק, כי בטיול הייתי אני , האני האמיתית, יותר ממה שיכולתי לצפות ממני להיות, ואני מתגאה לומר שהחברים הכי טובים שלי מהטיול מדהימים!
טיול באמריקה ! זה נשמע כמו חלום של כל מתבגרת, לשתות בסטארבקס , לקנות מחברות יקרות שהשם שלהם מוצג בגדול על איזה חולצה , שמלה או גינס והמחיר שלו מדבר לפני האיכות שלו.
כל זה חוויה לא אשקר, לקנות כמה מותגים , להשוויץ טיפה. אבל שום דבר מזה לא משתווה לבניינים הגדולים של ניו יורק , האורות היפים בלילה , והמחשבות שעוברות לך בראש כשאת קולטת את המצב שלך, ילדה בת 16 מתהלכת ברחבי ניו יורק לבד , ״איזה קטנים אנחנו ״ אם תעשו סקר זה מה שכולם יגידו. וזה מה שאת מרגישה כשאת מתהלכת , כמו בסרט , אחת ממיליארדי אנשים סביבך , שפשוט מרגישים קטנים , כל הבעיות והדאגות שלך מרגישות כל כך קטנות כשאת מסתכלת סביבך.
לא אשקר , בהתחלה לא אהבתי את ההרגשה , אני אישית מסוג האנשים שאוהבים מרחבים פתוחים , ים , שדה גדול, כשאת רואה את השמיים בענק מסתכלת למעלה , מרימה ידיים ומרגישה גדולה מהחיים , מרגישה מלכה. שם לא הרגשתי מלכה, אבל אז הבנתי שלפעמים טוב יותר לא להרגיש ככה, כשאת מלכה את צריכה לטפל בבעיות שלך , לפתור דברים, את צריכה להיות על הקרקע .
אבל כשאת כל כך קטנה, בעיר הגדולה והנוצצת ניו יורק, מתהלכת בלילה, את מרגישה שהבעיות שלך יפתרו מעצמן , ומי לא רוצה להרגיש ככה מידי פעם?
