לא יודע כל כך איך להתחיל אבל הולכת להיות פה מגילהה.
אם מישהו אחר היה כותב מלא כמו פה אני הייתי פורש, עצלן כרגיל.
אז אני רוצה לספר על החוויה שלי בסאמר סקול בבריטון.
הכל התחיל מהווצאפ. ישר כשקמפוס פתחו את הקבוצה אני התחלתי להספים כמו משוגעע. רק לכתוב כל היום. הכי חופר בעולם.
הכרתי את כולם יחסית מאוחר כי הקבוצה נפתחה רק בסוף מאי. מסתבר שכבר חלקם הכירו לפני מהפורום אבל אני נרשמתי יחסית מאוחר.
דיברנו גם באפליקציה שקוראים לה houseparty שזה סוג של שיחות וידאו. היו גם זמנים שדיברתי עד חמש לפנות בוקר, העיקר ליהנות ולדבר.
וככה העברתי את הזמן עד ה18 ביוני שראיתי את כולם פנים מול פנים. היה נחמד במפגש. די הרבה חפרו על דברים שצריך לקחת או להביא ולא הקשבתי בכלל. הייתה גם פעילות מאוד בריאה עם סוכריות גומי שכל אחד לקח סוכריה, לקחתי 5 בסוף כי אני שמן.
המפגש היה קצר מדי בשבילי ולא היה הרבה זמן לדבר עם כולם. אז חיכיתי שיגיע כבר ה1 ביולי וכל הכיף יתחיל. אחרי המון זמן שהרגיש לי כמו נצח סוף סוף הגיע ה1 ביולי. היינו רק 10 מהקבוצה של השלושה שבועות אבל היה ממש כיף ככה. קבוצה קטנה ומאוד מגובשת.
היה לנו קצת זמן בדיוטי, בלסתי קצת חטיפים והיה כיף. גם התנגשתי בטעות במישהו זקן והוא צרח עליי והרים את המקל שלו עליי. רגע ממש מוזר אבל מצחיק בו זמנית, אני נקרעתי מצחוקק אחרי זה.
אז עלינו לטיסה והיה מאוד משעמם. פשוט ניסיתי לעצום עיניים ולהירדם ככה 5 שעות. אני אפילו לא בטוח אם נרדמתי. היה רגע ששילבתי את הידיים שלי ועצמתי עיניים וזה נראה כאילו החזקתי ידיים מתוך שינה עם רז שישב לידי בטיסה. יש תמונה של זה.
כשנחתנו אחרי הנצח הזה היינו צריכים לנסוע 3 שעות לברייטון. כשהגענו אחרי היום המתיש הזה עשו לנו סיור במקום. פחות התרשמתי ממנו. ציפיתי ליותר לפי התמונות שראיתי של המקום.
באותו היום היה גם את המבחן אבל אני כמובן לא ישנתי 36 שעות אז המבחן הלך סבבה אבל לא יותר. גם לא צריך להתבאס מהציון כי הם נמוכים מאוד מהרגיל.
אז אחרי שהתמקמנו בחדר (אני, קים ורז) ואחרי שינה קצת מוזרה (מסתבר שיש אור ב4 בבוקר כבר באנגליה ומחשיך באחת עשרה וכולנו התעוררנו ממש מוקדם), שובצתי לרמה 4 עם מורים ממש ממש טובים (הכי טובים שהיו לי) וילדים ממש נחמדים מכל העולם.
כל יום המורה העביר מקומות ככה שישבתי ליד כמעט כולם. למדתי 3 שעות ביום והיה ממש כיף כי דיברתי עם ילדים שלא הכרתי לפני. השיעורים עברו בטיל כל השבוע. גם הצגנו בכיתה פרויקטים שהכנו שזה משפר את הרמה של הדיבור וגם עמידה מול קהל.
אז בילינו שבוע עד שהשבועיים הגיעו ונהיינו קבוצה גדולה. מי שהיה אמור להיות בחדר איתנו מהשבועיים הוא אופק. כשהוא הגיע אמרתי לו שלום כי כבר הכרתי אותו, אבל קים פשוט הסתכל עליו, חייך את החיוך הכי מצחיק שאני יכול לדמיין ואני נקרעתי-קצת מתביישים בהתחלה.
כל הבנים היו במבנה אחר ורק לנו הרשו להישאר במבנה שלנו עם החדר בין הטובים אבל רק לשבוע. היה קצת קשה לי כי פתאום נחתו עליי 19 ילדים ולא ידעתי מה לעשות כל כך, קשה להתחבר עם כולם, זה כמו כיתה. נוצרו חבורות אבל מדברים מידי פעם אחד עם השני.
בשבוע השני גם ראיתי שחף צד יונה מהאדמה (אני לא אפרט) וגם התחרפנתי כי קראו לי בכף יד וזה אמר שאני אהיה פסיכופת או משהו. נכנסתי לסרטים קשים, לא לנסות להבין למה. אופק שם קצת מוזיקת קאנטרי והכל עבר כמו קסם.
העבירו אותי לקבוצה אחרת עם מורים אחרים והיה פחות כיף. המורים לימדו יותר לפי הספר והיה ממש משעמם ושקט, רק רציתי שייגמר-צריך להתחיל הכל מחדש.
הכרתי כמה ילדים ממש נחמדים אבל שכחתי להחליף איתם פרטים אז באסה. השיעורים עברו בהתחלה ממש לאט אבל כשהכרתי אנשים הם עברו יותר נחמד. רק עבר רגע ופתאום סוף שבוע ותכף חוזרים.
יום שבת היה ממש כיף-יום שלם בלונדון. היינו במלא אטרקציות ולא רציתי שייגמר. יום ראשון הלכנו לשחק באולינג כל הקבוצה, והכי חשוב שקיבלתי מדבקה אחרי שעשיתי סטרייק.
חזרנו לקולג', אכלנו שם פיצה ויצאנו לדרכנו אל הטיסה בצער רב. הטיסה עברה יותר מהר מהראשונה בהרבה ודווקא שם הייתי מעדיף שהיא תעבור לאט. נחתנו בישראל ושם הבנתי שזהו, הכל נגמר.
לפני שאני מסיים את הסיפור אני רוצה להגיד תודה למדריכים ולרי ועמית שהיו איתי כל הזמן הזה, לכל מי שהכרתי בחוויה המדהימה הזאת, כל החברים. תודה לקים ולאופק שהיו איתי כל הדרך הזאת, גם כשהייתי בסרטים וכששתינו מונסטר בלילה ואכלנו ציפס על שקית של ליוויס. היה מדהים.
