ואוו.. רגע. תנו לי לעכל רגע. אוקיי.. נשימה עמוקה. נשיפה...
אוקיי אני מוכנה להתחיל.
שניה אני אפילו לא יודעת איפה להתחיל.
אה רגע אני יודעת במה-
היי אני נטע ננדזה, בת 15 מירושלים.
ועכשיו נתקעתי אין לי שמץ איך להמשיך מפה..
כמובן שאי אפשר לסכם שבועיים מדהימים של בערך הכל בפסקה קטה של כמה שורות או אפילו של כמה עמודים (אופסי). אבל דבר אחד אני כן יודעת להגיד, שאני זכיתי לחברים מכל העולם ומהארץ לכל החיים שלי.
זכיתי לאנשים כל כך מדהימים שאי אפשר לתאר. ובמיוחד זכיתי\ זכינו למדריכה הכי שווה והכי מדהימה והכי חמודה והכי מצחיקה שיכולה ליהיות!
זכינו למאיוש שלנו. מאיה אני לא יודעת אם את קוראת את זה אבל אני רוצה להודות לך על הכל . על כל הצחוקים שלנו, הבכי שלנו על הרעב שלנו וכו. היית לצידנו במשך כל הדרך! גם אם זה היה סתם לבוא לדבר איתך, או להתלונן לך, או לבכות איתך או לאכול אצלך בחדר כי היינו מאוד רעבים ;).
חצי מהדברים שעברנו בסמאר סקול שם, אי אפשר אפילו לספר. צריך לחוות בשביל להבין על מה שאנחנו מדברים. באמת באמת אני לא יכולה לספר למשפחה שלי חצי מהדברים. אני פשוט לא מסוגל, אין לי איך להסביר או לספר.
כמובן שיום אחרי הסמאר סקול התעוררתי כבר ב7:15 כהרגל מלונדון, וישר התלבשתי והתארגנתי ושמתי את השרשרת של הקמפוס, והתיק שלי כבר היה על הגב ואז קלטתי שאני בבית :( לא שזה רע שאני בבית כמובן, אבל כל השבוע הייתי בדיכאון מטורף ומלא בכי ומלאה בגעגועים לכולם, ולמקום, ולחדר שלי שם, ולמדריכים והמורים ולעוזרים ולמנהל ובקיצור לכולם. וואו כן יצאתי מהזה קיצ'ית עכשיו אבל באמת באמת אם טסים וחווים את מה שאנחנו חווינו, באמת באמת אתם לא תפסיקו ליהיות קיצ'ים כמו שאני עכשיו..
אמאלה הוספתי רק שתי תמונות ואני אנסה עכשיו גם להוסיף את הסרטון של שיגעון שלנו מהאוטובוס ביום האחרון כשנסענו לשדה תעופה.
ואוו קראתי כמה סיפורים של הבנות מהקבוצה שלי ואיך אפשר להגיד? הן כתבו מלאאא הן סיפרו על כל יום ויום ורק אני לא יכולה לפתוח את הפה שלי בלי להתחיל לבכות?
אוף אני לא יכולה להעלות את הסרטון!
וזה אשכרה סרטון מצחיק...
טוב האמתי שיש לי עוד מלאאא מה לספר אבל כמו שאמרתי לא הכל אפשרי לספר.
אבל אפשר לסכם את זה שהשבועיים שעברתי יהיו בלתי נשכחים! ונכון כל הזמן אומרים אנחנו נשמור על קשר ובסוף לא עושים את זה. אבל תתפלאו לגלות שאנחנו שומרים על קשר כבר מאז שנפרדנו בשדה תעופה, ואנחנו שומרים קשר אפילו עם החברים שלנו מרחבי העולם 
אז קשה לי לסיים את הסיפור הזה בלי לבכות, אבל רק רוצה להגיד-
בצער רב אני מודיעה על פטירתו של חברנו, אהובנו, יקירנו החופש הגדול.
הוא היה לצידנו ברגעים הקשים וברגעים הפחות קשים, תמך בנו, עזר לנו ותמיד היה איתנו כשהיינו זקוקים לו!
ההלוויה תיערך ב-1.9 בכל בתי הספר בירושלים ובכל רחבי הארץ!!
לעולם לא נשכח, תמיד נזכור!♥
וכך גם נפרדנו מהסאמר סקול!
אז כן, כל מי שקורא כל מיני סיפורים של מחזורים של השנה. רק רוצה להגיד שאם תסעו אתם תזכו ובגדול! ואתם תיהיו בדיוק כאלה קיטשים כמו שאנחנו עכשיו.
אני רוצה להודות לכולם שעשו לי את השבועיים האלה הכי טובים בחיי.
אני אוהבת את כולם כמו אינסוף!
(הוספתי שתי תמונות- אחת מבערך היום ה 12 והשנייה אני אפילו לא זוכרת מאיזה יום: (יש לי עוד מלא תמונות שאני רוצה להוסיף אבל זה קצת קשה אז בנתיים יש פה שתיים)
