איסטבורן 16.7.2023
היום השלישי שלנו יחד - באולינג ולייזר תג (ברייטון)
שלום לכוללם!
בוקר יום שלישי שלנו נפתח בארוחת בוקר טעימה שבסופה עלינו על האוטובוס והתחלנו את הנסיעה לברייטון!
ברייטון היא עיירת חוף ונופש מקסימה, הנמצאת כשעה מאיסטבורן. 
הלכנו ברגל לרכבת ושוב נפגשנו עם איסטבורן היפה, והייתה לנו נסיעה של 45 דק' עם מרבדים של שדות ממש כמו ציור! ג'יי המדריך המקומי המהמם שלנו להיום שמכיר את ברייטון כמו את כף ידו לקח אותנו הישר לבאולינג - אבל לא לפני שעלינו לאוטובוס 2 הקומות, וכמובן שהשתלטנו על כל המושבים!!
לאחר מכן הגענו לבאולינג ששם גילינו על כמה כישרונות ! 
היה ממש נחמד וכיף להכיר קצת את המקומות של המקומיים. אחר כך אכלנו ארוחת צהריים זריזה ביותר ורצנו לאוטובוס כדי להספיק להגיע לליזר תג!
אבל כפי שכבר הבנו – באנגליה הם מדייקים מאוד, אבל זה גם אומר שהם מדייקים בכללים. אם נהג רוצה הפסקה הוא גם יעצור באמצע הנסיעה ויקח לעצמו זמן לנוח. אז אחרי שהנהגים הואילו בטובם להגיע, נסענו היישר לללייזר תג.
כשכולנו מרוגשים, כי פתאום גילינו שקבוצה של בני נוער מסאמר סקול אחר מחכה איתנו בתור, התרגשנו וכבר רצינו להכיר אותם. אבל אנחנו כבר הבנו שאנחנו מגנט לצעירים, ובמקום שיצטרפו אלינו בני הנוער, הצטרפו אלינו למשחק ילדים בני 9-10! 
אבל בוא נגיד שלנו זה לא כל כך היה משנה כי הילד שבתוכנו יצא החוצה! 
בתוך מבוך ותאורת אולטרה סגול, התחלנו לירות אחד בשני – אם הייתם זבוב על הקיר הייתם רואים את הקבוצה שלנו כמו ביום סיירות לצבא, מתגלגלים מצחוק ונבהלים מילדים בריטים בני 10 שלקחו את המשחק יתר על המידה. כשיצאנו החוצה פתאום האנדרנלין היה נוכח, צחקנו, הזענו ובייחוד נהננו.
את דרכנו חזרה התחלנו, ולרכבת המקסימה יצאנו. כשנכנסו לרכבת הייתה אווירה קסומה, כי נגן פסנתר פשוט הימם אותנו לנגינתו. אז קצת נשארנו להקשיב, ועוד קצת נשארנו להקשיב ונהננו מהרוגע שנהיה במקום סואן כמו זה.
בנסיעה חזור (והלוך) ברכבת הייתם יכולים למצוא פגרים, אבל נראה שאותנו זה לא כל כך עעניין רובנו מצאנו חלון שקרא לנו או כתף של חבר מהקבוצה והתחלנו לספור חלומות.
אחרי ארוחת הערב נחנו קצת ואז ירדנו לעשות פעילות משותפת ולהכיר קצת יותר לעומק אחדד את השני: האחד אוהב מערות, השניה מנגנת על פסנתר וחליל צד, השלישית אוהבת פיזיקה ומתמטיקה (כבר נקבעו איתה שיעורים פרטיים) וכו... פתאום הבנו שמתחת לאף מסתתרים אנשים ממש מעניינים וזה יצר לנו טעם של עוד ורצון להכיר יותר.
באווירה קבוצתית המשכנו לערב גיבוש עד שאוסקר הנסיך (אחד המנהלים של המרכז) פיזר את המפגש וטען שאנחנו צריכים לישון!
אז אוהבים ומתגעגעים, האיסטבורנים! 
