ברייטון 03.7.2022 שלושה שבועות
היום האחרון שלנו :(
אוףףףףףףףף, הורים יקרים,
אנחנו כנראה כרגע כבר מחובקים בבתים אבל אנחנו עדיין צריכים להתעדכן באירועי היום האחרון!!!
קמנו בבוקר סופר עייפים כי חגגנו אתמול עד מאוחר וסופר מבואסים כי לא באלנו לחזור וקפצנו לארוחת בוקר. הסעודה האחרונה 
באנגליה... אכלנו כרגיל, צנימים ותפוחי אדמה, היה גם נקנקיות וכמובן קורנפלקסים. תוך כדי האוכל החתמנו את כל החברים האחרונים על החולצות, בקבוקים, דגלים ופוסטרים ואיילון אפילו החתים על כרית צוואר.
אחרי שאכלנו עלינו לסיבוב אחרון בחדרים והורדנו את כל מה ששכחנו יחד עם המזוודות והתכנסו בכניסה לבניין הראשי, נפרדנו בפעם האחרונה מכל החברים, התחבקנו עם הספרדים חיבוק אחרון ומי יודע הורים יקרים אולי ניסע בקר אותם.
ואז אחרי הפרידה האחרונה בהחלט עלינו על האוטובוס לכיוון שדה התעופה היתרו.
אם נגיד את האמת כולנו חששנו מאובר וויט רציני אבלללללל לשמחתנו זה לא קרה ואין עלינו בעולם.
גם בשדה התעופה פגשנו מלא, מלא, מלא, מלא ישראלים, עוד קבוצות של קמפוס כמובן וחברות אחרות נוספות וסתם מלא נוסעים מסכנים שעומדים לשמוע מלא בכי על הטיסה.
סיבוב ממש קצר בדיוטי כי התורים בשדה מבאסים פצצות ונפגשנו שוב בגייט, פגשנו בגייט אומן חושים מפורסם והצטלמנו איתו, אבל אם נגיד את האמת, לאף - אחד - אין - מושג - איך - קוראים - לו. אבל מה זה משנה העיקר שיש לנו סלפי.
עלינו על הטיסה וגילינו שיש דילאי קטן בהמראה והצד החיובי פה זה שקיבלנו עוד שעה יחדדדדדדדד.
המראנו ואף אחד פשוט לא ישן, רצינו לנצל כל רגע שיש לנו עד שהמרחק של ישראל יפריד ביננו למרות ששום מרחק בעולם לא יגרום לנו באמת להיפרד.
אחרי שירדנו מהמטוס נפרדו אחד מהשני בפעם האחרונה עם המזוודות, עשינו סרטון ותמונות יחד וכמובן שתלשנו את השרשרת האדומה מהצוואר שלנו אחרי שנעה המדריכה צעקה עלינו כל הטיול לא לעשות את זה. כמה חיכינו.
ואז יצאנו לזרועותיכם הורים יקרים וכמה שאתם התגעגעתם אנחנו כנראה התגעגענו כפול.
אז איזה כיף שאנחנו יחד ושמחר אוכלים אוכל של בית ולא של בית בריטי
אוהבים וכבר לא צריכים להתגעגע,
הילדים הנדירים ונעה המדריכה.
