בימים הראשונים של הטיול קצת בכיתי כי התגעגתי נורא ולא הייתי ממש רגילה להיות בארץ זרה בזכות החברים וכמבון המדריכה התרגלתי ונהנתי בכול פעולה
מהילדה שהיתה בימים הראשונים הכי פחות פעילה בקבוצה לילדה הכי פעילה שמכירה את כולם ונהנת ובציוחד צוחק כול הזמן
בחיים לא הייתו צאמינה שאני ישמח לקום בבוקר ולדעת שעוד יום משמח הולך לקרות גם עם זה בלימודים גם עם לפגוש את האיטלקים החתיכים וגם עם זה בשביל הטיולים?
לא יאמן שהשבועים האלה חלפו וחא הצלחתי אפלו למצמצץ כך בשניה חלפו שבועים עם מיליון חוויות מי היה מאמין מהבכי של היום הראשון לחזור לבית לבכי של היום האחרון שלא רציתי לחזור לארץ בחיים לא הייתי מחתברת לילדים הרוסים הפורטוגלים הספרדים ובמיוחד לאיטלקים שבמסע שלי לקחו צעד חשוב ומיוחד?
ובטיולים רציתי רק עוד
גם עם זה מוזאיון לבין השופינג הגדול כול טיול זה עוד חוויות מחלום קטן לחלום גדול המסע שלי לאנגליה...
ריסן קוגן
