טוב אז .. לא יודעת למה אבל זה שמר על הסיפור של ליבר !!!!
ועכשיו אני צריכה להתחיל הכל מהתחלה ..
אז ככה.. אני דר בת 18 מהוד השרון ולסאמר סקול באתי לבד..
ואיך עכשיו אני מתחילה לספר משהו כ′′כ משמעותי בחיים שלי בכל כך קצת שורות ?!
אז נתחיל בזה .. שהגעתי למפגש בישראל אמרתי לעצמי מה אני עושה פה ?!!!?! ולמה יש כ′′כ הרבה ילדים מוזרים..
ובסופו של דבר מצאתי את עצמי בטיסה בדרך לאנגליה..
בעיקרון באתי לסאמר סקול בשביל לעלות לי את הביטחון באנגלית..
לא רק שהביטחון לא עלה .. גם הביטחון שהיה לי .. ירד..
בקיצ′ור הצ′וקומוקו הזה (סאמר סקול) היה משהו שבחיים אני לא אשכח ..
היו חוויות מצחיקות (גפן -שאני אווהבת אותה ), מלמדות ,מעניינות ובלה בלה בלה ..(;
הרגע שאני לא אשכח בחיים זה: שגל ועמית (המדריכים) השאירו אותי ועוד כמה ילדים חצייייייייייייי שעה ..עונש..!!!
הא ו... הלמבורגיני הירוקה !!!!
אם לא הייתי מתגייסת שנה הבאה והיה לי כסף בכייף הייתי באה לסאמר סקול שוב ...
אבל אם אותה קבוצה מישראל האיטלקים ..
האוכלים היו בסדר אבל חוץ מהשרימס שהביאו לנו אינעל אחותם הבולעת .. !!
(ובוא נגיד שגבינה צהובה ופסטה אני כבר לא אוכלת )
והכי חשוווב :
בר, נחום, גפן, חן, מאי, נדב, אבי, עומרי, תימן וואן, תימן ודור -אין עליכם .. בלעדייכם זה לא היה אותו דבר . תודה (:
דרצ′וק
