טוב, איך אפשר בכלל לתאר במילים את החוויה שעברתי בקיץ האחרון ?
בתור התחלה, אני יכולה להגיד ששנה שעברה נסעתי לקיימברידג′ ולא חשבתי שאני אי פעם יעבור בחיים חוויה יותר מושלמת , אבל טעיתי, והשנה בנורתהמפטון נהניתי אפילו יותר !
טסתי ל 3 שבועות למרכז נורתהמפטון, ואני לא אשקר, לפני זה היו לי המון חששות. בגלל שזה מרכז חדש שעוד לא נסעו אליו אף פעם ישראלים פחדתי מהמקום, איך הוא יראה , מה יהיה בו, הצוות הפעילויות וכל השאר.
גם פחדתי שהחופשה לא תיהיה כיפית כמו פעם שעברה ותהרוס לי את הטעם שנשאר לי מהחוויה.
הכל התחיל מהשדה תעופה. הגעתי מלאה באנרגיות ובמרץ להכיר את כל הקבוצה הישראלית (כי לא זכרתי כמעט אף אחד מהמפגש חח) .
הגעתי והתחלתי לדבר עם אנשים. לא נסעתי לבד, הייתי עם עוד 5 בנות שהכרתי, ככה שלא פחדתי להישאר לבד, אבל בכל זאת ישר הלכתי להתחבר ולהכיר עוד אנשים חדשים. הטיסה הייתה סבבה אבל כל הדרך הייתה ממש ארוכה ושהגענו בערב למרכז הייתי גמורה וכל מה שרציתי זה ללכת לישון. למרות זאת, יצא שהלכנו לישון בערך ב4 בסוף חח כרגיל.
יום אחר כך היה לנו את המבחן שקובע את הרמה של האנגלית, שכמובן גם תוך כדי המבחן גם לפני וגם אחרי התחברנו עם מלאאאאאאא אנשים מחו"ל. בכלל, לדעתי מה שעושה את החוויה לכל כך מדהימה, זה להתחבר עם אנשים מחו"ל. ולכן דאגתי לעשות את זה בכל הזדמנות אפשרית, וגם ברגעים הלא נוחים במיוחד:)
בצהריים נסענו ללונדון (ישנתי כל הנסיעה 
..) ולקחו אותנו למחזמר "גריז". היה אדיר, כי אני אוהבת את הסרט והכרנו את כל השירים אז שרנו את כולם, וכל הבנים-כמובן - נרדמו.
יום אחר כך חילקו אותנו לכתות וכבר התחילה השיגרה היומית.
בבוקר היו פעילויות ספורט שכל אחד בחר לאן ללכת,
ובצהריים התחלקנו והלכנו ללמוד בכתות. למרות שזה נשמע כזה מעפן ללמוד בכתה, זה ממש לא ללמוד כמו בבית ספר. השיעורים היו אחד מהדברים הכיפים. לא באמת לומדים שם עם ספרים וקוראים דברים, אלא תוך כדי דיבור וכל מיני פעילויות עם הילדים מחו"ל.
אחרי הכיתות יש ארוחת ערב (שיחסית לשנה שעברה האוכל סביר ++) ואחרי הארוחת ערב יש לנו בערך שעה וחצי להתארגן ואז יש פעילות ערב שכל פעם היא משהו אחר.
ככה עברנו כל יום בכיף מטורף שפשוט לא הפסיק. כל יום פעילות אחרת, ודברים חדשים, ואנשים חדשים להכיר.
אחרי שבועיים, 31 ילדים מהקבוצה הישראלית וגם כל החברים שלנו מחו"ל עזבו. זה היה ממש קשה. נשארנו רק 9 ילדים ישראלים ופחדנו מאוד שלא יגיעו אנשים חדשים מחו"ל והשבוע יהרס לנו.
בסוף הגיעו 2 קבוצות של ספרדים שמאוד התחברנו אליהם והיה שבוע מדהים !
בסוף השבוע, עשינו פעילות סיכום, ופשוט לא האמנו שאנחנו באמת חוזרים הביתה. כל כך רצינו להישאר. כבר הרגשנו שהקמפוס הוא הבית שלנו.
ביום ראשון בבוקר קמנו מוקדם והספרדים קמו איתנו ובאו איתנו לארוחת בוקר כדי להיפרד. היה נורא עצוב. כולנו בכינו בטירוף ! ואני בדרך כלל לא בוכה בפרידות.
היה לי מאוד קשה לעזוב, אבל ידעתי שזה עצב שמח, כי הוא מראה שהייתה לי את החוויה הכי מדהימה בחיים שלי ושכל כך נהניתי.
אז כל מי שקורא את הסיפור שלי, אני באמת ממליצה בטירוףףף - טוסו לנורתהמפטון ! המקום מדהים, וזאת תיהיה חוויה שלא תשכחו !!
נעמה גונן. 
