שקד

או קיי, אז קודם כל לפני שאני מתחילה אני רוצה להודות לקאמפוס ולמדריכה של הקבוצה שלי עמית על שגרמו לי לחוות את החוויה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים עד היום!

אז וואו! איך מתחילים לכתוב סיפור שכזה??

זה בכלל עוד לא נקלט שחזרנו לארץ ושהחוויה המדהימה הזאת הסתיימה!

אומנם עברו להם כבר שלושה ימים מאז שחזרתי.. אבל אני עדיין כל יום לפני השנה חושבת לעצמי: "מממ... אולי מחר אני אוותר על הארוחת בוקר ובמקום ב08:05 אני אקום ב08:50 ישר לשיעורים?" ואז אני מסתכלת סביב וקולטת: "רגע! אני בכלל בארץ!"
או שלפעמים כשיש משהו שאני מרגישה שאני חייבת לספר לחברים שלי מהקבוצה ואני ממש קרובה לקום לפתוח את הדלת ולדפוק בדלת שליד כאילו שהחברים שלי נמצאים מאחוריה! ואז אני קולטת שלא, ושאני בארץ, בבית שלי, לבד בחדר..

או קיי אז בואו נחזור רגע להתחלה! חודש לפני הטיסה!
אז בעצם חודש אם לא חודשיים לפני הטיסה, כל מיני חששות שהיו לי ושלא היו לי בחיים התחילו להופיע בראש במכה אחת! זה היה מבלבל מאוד ולא ידעתי מה לעשות עם הכמות הגדולה הזאת של החששות..
לא משנה כמה פעמים פניתי להורים שלי בנוגע לחששות לקבלת עזרה, החששות לא נעלמו..
היו לי חששות כמו:
- איך אני אצליח להתמודד שבועיים בלי לראות אף אחד שאני מכירה בסביבה? כמו ההורים שלי והחברים שלי..
- האם כולם יחבבו אותי? האם אני אוהב את כולם? האם אנשים יאהבו את איך שאני מתלבשת? מדברת? מתנהגת?...
- היה לי חשש אחד מאוד גדול שאני אתחיל לבכות ולהתקשר להורים שלי, שאני אכנס להיסטריה ואני ארצה לחזור הביתה עקב היסטוריה של טיולים קודמים בארץ..

ואז הבנתי! שרק אני ביכולות עצמי יכולה למצוא פתרונות לחששות שלי! 
ואכן מצאתי!

ככל שיום הטיסה התקרב והתקרב יותר ויותר ההתרגשות גברה גם היא! ואז ביום הטיסה הראש והגוף פשוט לא הפנימו שבערב הטיסה, כאילו שיגיע הערב ואני אלך לישון במיטה שלי שוב כמו כל לילה..
ואז הגיע הזמן ויצאנו מהבית אל שדה התעופה בן גוריון, כשהגענו ראיתי שכולם מתרגשים בדיוק כמוני ושכולם כל כך נחמדים ומדהימים ושהמדריכה ממש מדהימה ומקסימה!?????
ברגע שנחתנו ועברנו את הנסיעה הארוכה של שלוש שעות וחצי!?? הגענו לאוניברסיטה בבאת'!??עברנו סיור, אכלנו ארוחת צהריים, קיבלנו את החדרים שלנו, היה לנו זמן חופשי.. ופה הייתה לי קצת בעיה.. ברגע הראשון שהיה לי זמן חופשי התחלתי שוב לחשוב על כל החששות שלי וכמובן שהתקשרתי להורים לבכות שאני מתגעגעת..
החששות המשיכו לי אבל פחתו בהדרגה עד היום הרביעי שלי באוניברסיטה, אבל הכי שמחתי שהחששות האלה לא הפריעו לי להנות ולקבל את התחושה שאני לא רוצה לחזור לארץ!????
בשבוע השני לעומת זאת.. כבר לא הרגשתי את הצורך לדבר עם ההורים! רק כשקרה משהו שמח או מעניין.

מלבד העובדה ששיפרתי את האנגלית שלי מאוד בסאמר סקול, שנהניתי בטירוף!, שהכרתי מלא חברים חדשים! (ועוד הרבה) למדתי גם הרבה מאוד דברים על עצמי! הדבר הכי חשוב וגדול שלמדתי הוא לאהוב את עצמי! וזו אחת הסיבות שבגללן אני חושבת שכל אחד צריך לעבור סאמר סקול בחיים שלו לפחות פעם אחת!??????

נהניתי מאוד לבקר בעיר בריסטול, בעיר באת', בעיר לונדון, לראות את המחזמר מאמא מיה, להיות במאדאם טוסודס, לבקר בסטודיו של הארי פוטר, לעשות שופינג! ועוד...
הסאמר סקול הייתה אחת החוויות הכי כיפיות, מרגשות, מדהימות, ומושלמות שעשיתי בחיים שלי!??

הרווחתי בסאמר סקול העשרה של השפה האנגלית שלי, המון כיף, חוויה של פעם בחיים, חברים לחיים!
ולמרות שכבר אמרתי את זה.. אני מאחלת לכל אחד לטוס לסאמר סקול לפחות פעם אחת בחיים שלו!???