היי
קוראים לי ניב מבאר שבע,
בהתחלה לא חשבתי על הסאמר סקול וזה היה רחוק מלעלות בדעתי בכלל.
יום שבת אחד יובל ונועה (בנות דודות שלי שהיו איתי בסאמר סקול) דיברו על זה לידי בזמן שאכלנו וכששמעתי על זה, זה נהפך לנושא שיחה מרכזי אצלנו בכול פעם שנפגשנו.
היו לי קצת ספקות אם יהיה כיף או לא אבל אפשר להגיד שאם לא הייתי הולך הייתי מצטער ובגדול.
נרשמנו לסאמר סקול ביחד וכבר שפתחו את קבוצות הווצאפ חשבנו שהדבר הכי מבאס לפנינו, היו המון חפירות בעיקר על שטויות והבטחנו אחד לשני שנשאר ביחד (הבאר שבעים).
הגיע המפגש במרכז ויצא לי להכיר את שי, שי בשיכבה של יובל ולמרות שהוא גדול ממני בשנה התחברנו ונהיינו חברים ממש טובים כמו אחים אבל חוץ מזה שום דעה שלנו לא השתנתה, חשבנו שנשאר סגורים עד היום האחרון.
עברו עוד כמה ימים עד שהגענו ליום הטיסה...
בשבילי יום הטיסה היה אחר כול כך ממה שחשבתי, ביום הזה הכרתי את רוב הקבוצה אבל התחברתי מהר מאוד לשתי בנות: יערה וגל. יערה וגל ישבו לידי בטיסה ודיברנו ברובה למרות שהן חשבו שאני סנוב בהתחלה...
אבל אני מאמין שהן הבינו טוב מאוד שטעו.
הגענו לשדה התעופה בלונדון ששם נפתחנו קצת יותר לכולם, שיחקנו משחקים בתור לביקורת הדרכונים כדי להעביר את הזמן והעסקנו אחד את השני בדיבורים על עצמנו.
עלינו על האוטובוסים לכיוון באת', איפה שאנחנו ישנו אכלנו ואפשר להגיד גרנו. הנסיעה הייתה מלוות שירים, דיבורים והרבה צחוקים. שהגענו למקום התלהבנו ממש מכול הירוק באזור, יש מלא עצים ואין מקום ללא דשא, לקחו אותנו לרחבה מלאת דשא ששם הכרנו ילדים מכול הארצות שהיו במקום: יפן, ערב הסעודית, איטליה, ספרד, ברזיל ועוד המון.
היום הראשון בסך הכול עבר כיום קצת לחוץ ומעניין.
ביום השני נכנסנו לעניינים יותר עמוק, הלכנו לחדר אוכל היינו בפעילויות וזה היה ממש כיף, אבל היה דבר אחד שהכי אהבנו וגיבש אותנו כמו ששום דבר לא גיבש; הדיסקו. בדיסקו רקדנו השתוללנו דיברנו נהנו והתחלנו להכיר אחד את השני באמת.
ביום השלישי היינו כבר חלק מהמקום השיעורים נפתחו וכול יום בשתיים בצהריים ניצבנו לשיעורים בקומות שלנו.
יום אחרי זה ביום הרביעי לשבוע הלכנו לראות באמת את העיר באת' ולמה היא נקראת ככה( כי באת' כמו אמבטיה באנגלית...)
בעיר ראינו דברים מדהימים, דברים היסטורים על העיר ושרידים קדומים והכי חשוב את האמבטיה שעל שמה העיר נקראת.
בשישי הראשון הרגשנו שאנחנו כבר לא רק ילדים מערים אחרות שפשוט נפגשו הרגשנו מחוברים כמו משפחה, אכלנו ארוחת שישי ביחד עשינו קידוש, מוציא והייתה אווירה של הארץ מה שגרם לנו להרגיש מיוחדים מכול ארץ אחרת שהייתה שם.
ביום שבת הראשון הלכנו לארמון ווינזדור של המלכה אליזבת.
התחלנו את היום הקניות(לא הכי מעניינות)אבל עדיין קניות. עמדנו בתור שאמור להיות מקצר תורים רק שהוא לא הכי קיצר
. הסתובבנו בארמון, ראינו מבנים מדהימים, כנסיה ענקית וגם את את השומרים של המלכה.
בשבוע השני אין כבר על מה לדבר בקטע ההיכרויות נהיינו משפחה אחת גדולה שיודעת את שעות הפעילויות בזכות המדריכה המדהימה שלנו עדי שלא נחה עד שכול אחד ירגיש בנוח, יודעים מתי צריך לקום, מעירים אחד את השני אוכלים ביחד פשוט כיף ענקי.
ביום הרביעי לשבוע השני נסענו לאולפני הארי פוטר שהיו בלונדון, בימים האלה אני וילדה בשם יערה נקשרנו ממש, ישבנו הרבה אחד ליד השנייה באוטובוס, צחקנו בלי סוף ונהיינו ממש קרובים. הסתובבנו כולם באולפנים אבל לאט לאט התפצלנו לזוגות, אני ויערה הסתובבנו במקום צחקנו, דיברנו הסתכלנו על האביזרים, התמונות והסרטוטים של הכנת הסרט,
זה היה כול כך כיף.
כשחזרנו לאוניברסיטה אכלנו ארוחת ערב והתפצלנו לחדרים כרגיל אבל באותו יום החלטנו להשאר עד מאוחר כדי לדבר קצת (באנגלית) עם הקולומביאנים שישבו איתנו במטבח בלי דקה חסרת צחוקים.
יום חמישי הגיע התעוררתי ממש עייף בגלל שנשארנו עד מאוחר אתמול,התחלנו להתארגן ויצאנו לכיוון מדאם טוסו באוטובוסים.
התלהבנו ממש מהפסלים המדוייקים שדומים למפורסמים שאנחנו הכי אוהבים.
היה קטע בסיור שבו היינו צריכים לראות סרט בארבעה מימדים אבל מישהו ההקרנה הקודמת איבד את הטלפון מה שגרם לעיכוב רציני כי הוא רצה לחפש,וויתרנו על הסרט והמשכנו הלאה עד שהגענו לסוף.
לאחר מכן היית לנו הפסקה קצרה כדי ללכת לאכול, לשתות ומיד אחרי זה להתייצב במקום שקבענו כדי להכנס למחזמר של מלך האריות בזמן.
ראינו את המחזמר והבנו שזה לא סתם עוד מחזמר זה היה משהו ממש מושקע ואני אישית מאוד אהבתי אותו.
בארוחת שישי השנייה שלנו היה יום עם לוז מאוד צפוף, ארוחות השישי הפכו אותנו למשהו שייחד אותנו כישראלים ויהודים בסאמר סקול וכולם ידעו מי אנחנו, אנשים התעניינו מאוד שאלו אותנו שאלות לגבי הקידוש, הכיפות שלובשים על הראש, והיו יפנים וספרדים שרצו להשתתף בקידוש יחד איתנו,זה היה מרגש איך השפענו על הרבה אנשים וגרמנו להם להתעניין בנו.
מיד לאחר ארוחת שישי הלכנו למבנה שבו התקיימו המבחנים בפעם הראשונה, הפעם חילקו שם את תעודות הסיום שלנו אחרי שחילקו את כול התעודות והתעודות הצטיינות הלכנו למסיבה , הרגשתי שזה כמו מסיבת סיום וזה קצת ביאס אותי שהיינו ממש קרובים לסוף, אבל בכול זאת ממש נהנתי במסיבה.
למחרת נסענו לעיר שכול כך חיכיתי לה, נסענו ללונדוןןן!!
התחלנו את היום בשייט בתמזה שהיה ממש כיף אבל גשום.
הלכנו להצטלם מול הביג בן והגלגל הענק וזה היה פשוט נוף מדהים, סיימנו את כול הסיורים ומיד התחלנו את מירוץ קניות חדש בלונדון, הקניות הקודמות ראיתי נעליים יפות שלצערי לא הייתה מידה בשבילי וככה גם שי, שי ואני רצנו ק"מ כדי להגיע לחנות מוכרת של נעליים שאני לא זוכר את שמה אבל לבסוף קניתי את הנעליים והייתי מבסוט, קניתי את הנעליים וראינו שעומד להגמר לנו הזמן התחלנו להלחץ כי היינו רחוקים ולא רצינו לאחר כי עדי תכעס...
קנינו מקדונלדס ורצנו איתנו למקום שקבענו להיות בסיום הקניות תוך כדי שאנחנו שואלים אנשים ברחוב איך להגיע לשם, לבסוף הגענו ראשונים וסיימנו את היום בנסיעה ארוכה חזרה לאוניברסיטה.
ביום האחרון, היום שהיינו צריכים לחזור הביתה לכולם היה עצוב כולם בכו, זה היה ממש קשה להפרד מחבר שאולי הכרת אותו רק לפני שבועיים אבל היה איתך 24/7 עלינו לאוטובוס לכיוון שדה התעופה בלונדון ושמנו שירים שלא יהיה עצוב ניצלנו את השעות האחרונות שלנו ביחד וגם ככה בטיסה שעברה ממש מהר לעומת הטיסה הקודמת.
אני הרגשתי שפשוט כול שעה עוברת כמו דקה, אבל ככה זה שנהנים נפרדנו בשדה בתל אביב אחרי המון חיבוקים ודמעות כול אחד חזר לעיר שלו עם חוויה בלתי נשכחת.
לסיכום עברתי חוויה מדהימה עם אנשים מדהימים שאתגעגע אליהם ומקווה שנפגש ונתראה בהמשך אוהב אותכם 
