טוב אז אני יושבת מול המחשב ולא יודעת איך אפשר לסכם חוויה כזאת בכמה מילים? אז אני יתחיל ויגיד שזאת אחת החוויות היותר מעצימות, מבגרות ומלמדות שהיו לי באמת שחזרתי משם בן אדם שונה, חדש ואפילו טוב יותר.
כשהוסיפו אותי לקבוצה עם כל הילדים שנרשמו ישר חשבתי לעצמי "נעה את בטוח לא תתחברי פה לאף אחד" אבל מצד שני אמרתי לעצמי לא לשלול ישר אבל פשוט לא לדבר שם יותר מדי ומה שיהיה, יהיה.
הגענו אני ונטע (בת דודה שלי) לשדה תעופה הסתכלנו אחת על השניה ולא ידענו כלכך מה להגיד ולמי לפנות אבל ניסינו לחייך קצת ולנסות לדבר עם כמה ילדים ואת האמת שבשניות הראשונות כבר התחברנו לכמה בנות.
ונכון כמו שמרום אומר היינו נראות קצת סנוביות אבל אני מבטיחה שלאט לאט נפתחנו,
וכמו בכל מקום חדש היומיים הראשונים היו מאוד קשים ולחוצים אבל מהיום השלישי כבר הכל זרם והתחיל להיות פשוט כיףףף,
כל יום לונדון, קניות, נופים מהממים, מקומות חדשים ואנשים מושלמים!
מיום ליום הקבוצה הזאת נהייתה כמו המשפחה שלי, אפילו בשישי שהלכנו לקידוש והיו קצת דמעות של געגועים הביתה הרגשתי כאילו אני עם אנשים שאוהבים אותי ועוטפים אותי בדיוק כמו בבית.
הדלקנו נרות, רם קידש לנו והיה פשוט כיף לראות שגם אלה שלא מאמינים כמוני שרו את השירים של הקידוש, כיבדו את המעמד וניסו לעשות את הערב הזה הכי טוב שאפשר כדי שבאמת תהיה אווירה טובה לכולם.
כבר סיפרתי שהיינו ממש כמו משפחה וכמו שכולם יודעים בכל משפחה נורמאלית יש רגעים של עצב, רגעים של שמחה, רגעים של צחוק, רגעים של עצבים, רגעים של שירים ובכל הרגעים האלה היינו ביחד וזה הדבר הכי חשוב.
אני באמת יכולה להעיד על עצמי שעם כל הכיף הלא נורמאלי שהיה לי היו לי גם רגעים שבכיתי (והרבה
) מגעגעועים ומרצון לחזור ולאכול כבר את הקוסקוס של אמא אבל תמיד היה מי שחיבק אותי ועטף והזכיר שצריך להנות מכל רגע בחוויה העצומה הזאת.
אז אני יסכם בזה שאני יגיד שהיו לי שבועיים מושלמים במקום עוד יותר מושלם עם אנשים שאני חושבת שאני ייקח מהם דברים לכל החיים, עם שני מדריכות מהממות, רוני ומאיה שתמיד היו שם כשצריך.
אז אני רוצה להגיד תודהההה ענקית לכולכם- כל ה37 ילדים שעברו איתי את החוייה הזאת ביחד ולמאיה ורוני המהדהימות שבלעדיהם זאת לא הייתה אותה חוויה.
ותזכרו שזה לא פרדה, אלא רק סיכום.
סאמר סקול- ברונל אוהבת אותכםםםם כמו החייםםםםםםםםםם ותזכרו ששבתתת היום כמו סבסטיה!!! 
