הבוקר התחיל קצת אחרת. הפעם לא התכוננו לעוד יום של הרפתקאות, אלא… לחזרה הביתה. קמנו אחרי לילה של מנוחה טובה, המזוודות כבר ארוזות, אבל הלב – מלא ברגשות מעורבים: התרגשות, שמחה, עצב, געגועים וכמיהה הביתה.

לא הצלחנו להאמין כמה מהר עברה החוויה המופלאה שחווינו כאן – במיאמי, באורלנדו, בין הגלים, החלליות, הפארקים, החוויות והחברים. נדמה שרק אתמול נפגשנו, וכבר הפכנו לקבוצה מלוכדת, קרובה ולמשפחה אמיתית.

במהלך השבועות האחרונים נוצרו חברויות עמוקות, רגעים קטנים של אכפתיות, צחוק, עזרה, שיחות לתוך הלילה. ידענו שהיינו יכולים להישאר עוד – יש בנו עוד כל-כך הרבה שמחה, סקרנות וצמא לחוויות. אבל באותה נשימה – הגעגועים למשפחות שלנו בבית כבר הורגשו היטב.

לאחר ארוחת בוקר אחרונה ומפנקת במלון, נפרדנו מהצוות המקומי שהוביל אותנו בחיוך ובאהבה – ומהחברים האיטלקים שהפכו לשותפים למסע. עלינו להסעה שלקחה אותנו לעבר שדה התעופה, אל הפרק האחרון של ההרפתקה שלנו.

בדרך חלקנו חוויות, דיברנו על הרגעים הבלתי נשכחים, התבוננו אחד בשני בעיניים מבריקות שלא רצו להיפרד. לא האמנו שזה באמת נגמר.
בנמל התעופה במיאמי – הכול עבר חלק, ובזמן שנותר עד הטיסה הספקנו לקפוץ לדיוטי פרי לקניות אחרונות ופינוקים מתוקים למשפחה ולחברים בארץ.

המון ישראלים שעמדו איתנו בתור לעלייה למטוס התעניינו בנו – שאלו, הקשיבו, חייכו, התלהבו מהחוויה שלנו. מי יודע – אולי בזכותנו יירשמו עוד ילדים לשנה הבאה. החוויה הזו שווה שיתוף.

הטיסה עברה בשקט, ברוגע, חלקנו נרדמו, אחרים המשיכו את השיחות – וכולם הרגישו את המעבר מתקרב. כשנחתנו בישראל  עייפים אך מרוגשים  הבטנו זה בזה, וידענו- עברנו משהו מיוחד באמת. היציאה מהשדה הייתה מרגשת במיוחד – המפגש עם המשפחות, החיבוקים, הצחוק, העיניים הדומעות – כל זה סגר מעגל של חוויה בלתי נשכחת.

זה היה מסע של פעם בחיים.
והזיכרונות – יישארו איתנו בלב לתמיד.

ועכשיו… אתגר אחרון לפנינו –
אם כל אחד מאיתנו יכתוב סיפור באתר של קמפוס – נזכה במפגש קבוצתי מפנק בהמשך השנה! אז… אנחנו לגמרי בעניין, ואתם?

ובנימה אישית שלנו –
תודה לכם על קבוצה מספר 1. הייתם קסם אמיתי – עם לב, שמחת חיים, התחשבות וצחוק שהאיר כל יום. כל אחד ואחת מכם פשוט מדהימים!
אוהבים אתכם מאוד. ניפגש בקרוב!

שלכם,
שרה ועמית ❤️🌍✈️