אני דניאל אחרק,
אני טסתי לסאמר סקול בקיימברידג' לשבועיים.
בחרתי ללכת לקיימברידג' מכיוון שאחותי נסעה לשם שנה שעברה וסיפרה על המקום בכזאת התלהבות, שבאותו רגע החלטתי ששנה אחר כך אני טסה לאותו מרכז!
מאז שחזרתי מהסאמר סקול כולם שואלים אותי "נו, איך היה?"
ואז אני נתקעת , אני לא יודעת מה לענות, לא יודעת איך לבטא את עצמי.
חוויה כזאת, זאת לא חוויה שאפשר לסכם במשפט או שניים.
אז תמיד אני אומרת "היה כיף, זאת חוויה אחרת" אבל שנייה אחר כך אני מרגישה רע, מרגישה שאני מורידה מהערך של הטיול. כי הוא לא היה סתם כיף או אחר.
היה... עזבו אני לא מצליחה לתאר אז אני פשוט אספר את הסיפור שלי.
אני התעקשתי להירשם לבד, לכל החברות שרצו להצטרף ישר אמרתי "לא!
אני רוצה לחוות את זה לבד, אני רוצה לבוא ולהתמודד לבד."
ובהרגשה שלי צדקתי, אני חושבת שכאשר באים לבד חווים את זה אחרת.
אבל בואו נחזור לסיפור...
בהתחלה לא התרגשתי כולם שאלו אותי "מה את עדיין לא מתרגשת?"
ואני בתשובה "לא." אותי לא עניין לא טבלאות ייאוש ולא ספירת ימים לאחור.
אבל אז שבוע לפני התחילה ההתרגשות, הפעם זה כן עניין אותי.
כי ידעתי שהפעם אני פוגשת את כולם, את הילדים, והמדריכים שאני הולכת לבלות איתם את השבועיים הקרובים.
כבר במפגש הרגשתי חיבור עם כמה בנות ומאותו רגע ידעתי שיש לנו מדריכים תותחים!
עוברים הימים ומגיע יום שבת ה 12.7.14 אני כבר יודעת ליד מי אני יושבת בטיסה ועם מי אני בחדר, מרגישה מסודרת!
הגענו לקיימברידג' וניגשנו להירשם ילד, ילד מקבלים מפתח לחדר, לו"ז וצמיד.
ברגע ששמו לי את הצמיד זיהיתי פנים מוכרות, אותו מדריך שהדריך את אחותי שאחותי כמובן הכירה בנינו עוד לפני שנה כשהיא הייתה שם. אני ידעתי מי הוא אבל לא ידעתי אם הוא יזהה אותי, הוא ראה את השם שלי וישר אמר לי את אחות של נועם, אני הייתי המדריך שלה זוכרת? היא הכירה בנינו.
באותו רגע באה תחושת בטחון, יופי מדריך אחד אני מכירה נותרו רק עוד 20...
את היומיים הראשונים העברנו בפארק ובסיור בעיירה ואז התחילו הלימודים, ולא זה לא כמו בבית ספר. אמנם אנחנו יושבים בכיתות עם ספרים אבל הלימודים זה לא אותו דבר. ובאחר הצהריים היו הפעילויות (שהופעלו על ידי מדריכי ה EF המדהימים!) שהיו מאוד מגוונות ומהנות.
אז הכרתי גם ילדים מכל העולם שעד מהרה נעשו חברים. שאיתם אני שומרת על קשר עכשיו ומקווה גם בהמשך. והייתה ילדה אחת מהולנד שמאוד התחברתי עלייה ישר הייתה הרגשה כאילו אנחנו מכירות כבר שנים.
אבל אי אפשר אפילו להשוות לחברים שרכשתי בארץ, רכשתי חברים לחיים!
הייתה לי קבוצה מדהימה, ואני רוצה להודות להם על זה שהם היו שם בשבילי, בגעגועים הביתה, וגם שייצא לי לחוות את כל הרגעים היפים האלה איתם.
אני בטוחה שלא אשכח את המלחמת מים שהחלטתי לארגן ביום האחרון כי חשבתי לעצמי, גם אם נבכה שנפרד לפחות לא ייראו את הדמעות, סתם אבל הרגשתי שאנחנו חייבים חוויה מיוחדת אחרונה!
5 ימים לאחר שחזרנו לארץ כבר היינו חייבים להיפגש ונפגשנו כולם אצלי בבית, והתחושה הייתה "המשפחה באה לבקר!"
כי הקבוצה הזאת באמת הפכה להיות משפחה בשבילי בשבועיים האלה ואני בטוחה שלפחות עם חצי מהילדים אני אשמור קשר לפחות לשנתיים שלוש הקרובות.
שלא נשכח את השופינג, קיימברידג' הוא מרכז פתוח כלומר כדי לצאת לעיר כל מה שאת צריכה לעשות זה לחתום ביציאה ובכניסה ואת ברחובות שלא נגמרים מפוצצים באינסוף חנויות!
ולדובדבן שבקצפת המדריכים, דנה ולינתן המדריכים המדהימים שאין עליהם! הם היו שם בשבילנו ודאגו לנו כצשריך הם תמכו כחברים וכשצריך גם ידעו להעמיד אותנו במקום ותקתקו את הכל. ולא רק הם גם כל צוות קמפוס שמהרגע הראשון עד השנייה האחרונה הם מארגנים, מתקשרים להזכיר, לברר, פשוט דאגו להכל אני הייתי צריכה רק להגיע.
אז תודה רבה לכם צוות קמפוס מקווה שנתראה גם בשנה הבאה.
דניאל אחרק
