אסף

אוקי את האמת שאני לא יודע כלכך מאיפה להתחיל אבל אני פשוט אתחיל :P
בכדי להיות כנה ,כשההורים שלי אמרו לי שהם רשמו אותי לסאמר סקול כעסתי עליהם ,אני לא אחד שמתחבר בקלות וכשהודיעו לי שני עומד לטוס לחו"ל עם חבורת ילדים שאני לא מכיר בכלל למקום שעומדים להגיע אליו עוד ילדים מארצות שונות - נלחצתי , התפללתי כל יום שמשהו יקרה רק שאני לא אסע אבל בסופו של דבר הגיע היום : ההורים מעירים אותי ב-3:00 בבוקר ואנחנו מתחילים לנסוע לכייוון השדה ... לעומת נסיעות אחרות לא עצמתי עין כל הניסעה ,נלחצתי ,קפאתי ודאגתי וכל הזמן חשבתי לעצמי "הנה עומדת לבוא התקופה הגרועה בחייך" (כןכן אני דרמטי משהו..)

6:00 בבוקר שדה התעופה ,כולם מתקבצים במקום המפגש מתחילים להתגודד בקבוצות ולחוק ולדבר ורק אני מהצד עם האוזניות מסתכל לרצפה וחושב לעצמי "מה לעזאזאל אני עושה כאן ?!"   אבל כאשר הגיע השעה וכולם הגיעו ונפרדו מהמשפחות שליוו אותנו יצאנו לדרך ,כבר בדרך התחלתי לדבר עם מספר בנות שנראו לי נחמדות ואת האמת שלא עבר זמן רב מדי עד שהתחברתי אליהן ,בזכות קבוצת הווצאפ שנפתחה (שכמו אדיוט לא טרחתי אפילו להסתכל בה) הן התיידדו עם ילד נוסף ,ניצן (שנהיה לאחר מכן לחבר הכי טוב שלי)בהתחלה בחנתי את כולם ולא היה לי שקט נפשי ולא נפתחתי יותר מדי אבל בדיוטי פרי כשהיה לנו זמן חופשי לעצמינו ישבנו החבורה שנוצרה והתחלנו לדבר ,כמו תמיד הרושם הראשוני שעשיתי לעצמי היה רחוק שנות אור ממה שאני באמת אבל זה בסדר - כשאתה עם אנשים שבועים כולם לומדים להכיר אותך ואתה לומד להכיר את כולם ככה זה ... 
כהתיישבנו במקומות שלנו במטוס התיישבתי והופתעתי לגלות שאני יושב ליד זוג תיירים צעקן (-_-) ישר ביקשתי מקרן המדריכה לעבור ליד המקום הפנוי היחיד שהיה ליד הילד שדיברתי איתו בדיוטי פרי וככה למעשה התחלנו להכיר אחד את השני יותר ,דיברנו וגילינו שאנחנו דומים  (מה שאחר כך הפך להיות לחברות חזקה מאוד שנמשכת ותימשך ..)  וכשהגענו לאנגליה כבר הייתי רגוע הרבה יותר ,חייכתי ,צחקתי ונהנתי רק מהאווירה שנוצרה .

הגענו לקיימברידג - מקום יפהפה ,חדרים נוחים ואווירה ביתית ... קשה להעביר במילים .
כל יום לקחו אותנו לאטרקציות שונות וברוב הימים גם היה לנו זמן חופשי האטרקציות נעו ממחזמר (שאפילו ירדו לי כמה דמעות ממנו ,מי היה מאמי שאני אהנה ויתרגש ממחזמר ???) עד ללונה פארק וקניונים !

כל הזמן הזה היינו אנחנו החבורה מהארץ והתגבשנו מאוד מאוד וכשהגיעו הילדים מחו"ל באנו בראש פתוח גם אלייהם הם היו נחמדים והיו לנו מכנה משותף איתם ואני יודע שנישאר איתם גם בקשר אבל למרות הכל נשארנו החבורה של הישראלים ,בנסיעות ישבנו מאחורה ושמנו מוזיקה וצחקנו ודיברנו ,בלילה כשהיינו צריכים להיכנס למגורים הלכנו לחדרים אחד של השני (עד שגילינו שאסור לבנים להיות אצל הבנות ולהפך אבל זה לא הרס את האווירה אז לא לדאוג) וכשהיינו עייפים וחזרנו לחדר היינו יושבים הילדים של החדר ומדברים ועשינו שיחות נפש וצחקנו והיה מדהים וכל הזמן הזה אני וניצן ובנות מהארץ (יעל ,שי ושני) רק התחברנו יותר ולמדנו להכיר את כל הקבוצה גם ודיברנו עם כולם וכשאתה מרגיש מספיק קשור לקבוצה שלך (שזה המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל בתור קבוצה)) אז יש את רוגע והצחוקים והבדיחות האישיות של כולם ופשוט נהנים .

בכל יום בבקרים הינו הולכים לשיעורים שלנו (שלוש שעות ביום ) השיעורים חולקו לקבוצות לפי רמה שנקבעו ביום הראשון במבחן - השיעוים היו ברמה מאוד גבוהה ובצורה משעשעת ונעימה .

בימים האחרונים כשאווירה של סוף כבר נמצאת באוויר ואנחנו ביום של החלוקת תעודות מחכים לראות במה השתפרנו ,מצאתי את עצמי יושב עם ניצן שי ויעל שנהיו לי כל העולם בתקופה שהיינו שם ,מעלים זכרונות ומשתפים את הרגשות - כולנו הרגשנו כאילו אנחנו מכירים כבר מספר רב של שנים אבל הזמן עבר לנו מהר כלכך ,המסיבות ,הפעילויות ,הנסיעות -הכל ,חיבר אותנו להית מאוחדים .
בטקס חלוקת התעודות כולנו קיבלנו את התעודות ובנוסף היו תעודות מיוחדות כמו הרקדנית הכי טובה או הנער הכי מצחיק אני וניצן קיבלנו את תעודת הברומנס -כלומר אחים ,זה היה מצחיק ומרגש אני מניח שרק אז הבנו עד כמה הקשר שלנו נהיה חזק ועד כמה נחסר אחד לשני בארץ אבל כמובן שנשמור על קשר .

לסיכום - התקופה חשבתי שתהיה הנוראית בחיי הפכה לתקופה הטובה ביותר ,חוויות ואנשים שאני אזכור לנצח !
וכיום אני מוצא את עצמי בבית או עם חברים או בנסיעות או עם המשפחה ופשוט נזכר ומתגעגע ... כלכך קשה בלי הבדיחות והרעש של כולם ובלי השיחות העמוקות ! 
אני מתגעגע כלכך לכלם וממליץ לכל אחד ואחד ךעבור את החוויה הזאת שלא תישכח ממני לעולם ,חוויה שחיברה ביני לבין אנשים שאני לא אפרד מהם לעולם ! 

אוהב ומתגעגע המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן ,אסף