אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל לכתוב על החוויה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים. נתחיל פשוט מההתחלה.. חזרתי לפני יומיים משבועיים מטורפים, עמוסים, ומלאי חוויות מסנט אדמונדס- קיימברידג'. בהתחלה לא הייתי אמורה לטוס בכלל לסאמר סקול, אלא עם חברה למשפחה בחו"ל. ואז חברה שלי שטסה שנה שעברה סיפרה לי על החוויות שלה, ועשתה לי ממש חשק לטוס. בהתחלה הייתי אמורה לטוס למחזור השני של קמפוס, אך אני כל כך אסירת תודה על זה שהייתי חכמה ושיניתי ברגע האחרון את התאריכים, כי הקבוצה הזאת מושלמת. 
לאחר שנרשמתי, כל יום הסתכלתי בפורום וחיפשתי חברים מהקבוצה, ואחרי איזה שבוע מצאתי את ריאנה ומסתבר שהכרנו גם לפני, ממש שמחתי! הצטרפתי לקבוצה והתחלתי לספור- 88 ימים לפני הטיסה. הימים האלה עברו ממש מהר- ובדרך היה לנו מפגש עם מעט הבנות שהיו בקבוצה.
קצת זמן אחרי המפגש שאנחנו ארגנו, נפגשנו בקמפוס. לאחר המפגש פחדתי שלא אתחבר לכל הקבוצה אלא רק לחלק ושלא נתגבש. כמובן שזה היה רק רושם ראשוני וטעיתי בענק- כי מהשנייה הראשונה שהייתי בשדה התחברתי לכולם.
אחרי שסיפרתי על ההתחלה (בהרבה חפירות), אספר בקצרה על מה שחווינו שם. קודם כל, הייתי בהלם שהגעתי. הכל היה שונה- התרבות, המזג אוויר, השפה, הכבישים ואפילו היחס של האנשים. הרגשתי בבועה. ישר שהגענו לסנט אדמונדס קיבלנו יחס אוהב וקבלת פנים מדהימה מהצוות הכי מדהים שיש! לאחר מכן הגיעו גם האיטלקים, הצרפתים, הברזילאים, הסינים וההונג-קונגים. לקח לנו כמה זמן עד שהתאקלמנו, מבחינת האוכל, החדרים וכמובן- המקלחות המשותפות. בהתחלה חשבתי שזה נוראי אבל טעיתי. זה הרגיש לי בית משותף, שזה אחד מהדברים שאיחד וקירב בינינו, שלמדנו להסתדר ולהתחלק זו עם זו. לאחר כמה ימים הייתה הרגשה שאנחנו נמצאים שם תקופה, מרוב שכל יום עשינו כל כך הרבה והלוח זמנים היה כל כך עמוס שלא היה רגע אחד של שעמום. ביום השני עשינו מבחן והתחלקנו לקבוצות. בקבוצה שלי היו סינים, הונג-קונגים וצרפתים. השיעורים היו אומנם ארוכים אבל מרוב שהיה כל כך כיף הם עברו מהר. כל בוקר בשמונה הלכנו לארוחת בוקר, לאחר מכן היה לנו שעה וחצי שיעור רגיל, שפתח אותי להרבה דברים חדשים. כל יום דיברנו על נושא אחר ולכל אחד היה מה לומר בנושא (כמובן שגם לי כי תמיד יש לי מה לומר), לאחר מכן היה לנו חצי שעה של הפסקה- בהפסקות היינו ביחד עם החברים. ואחרי ההפסקה שוב היה לנו שעה וחצי של פרויקטים- שזה היה שיעור אומנותי בעיקר. לאחר השיעורים היה לנו ארוחת צהריים ומנוחה, ואז- סיורים בקיימברידג'/ זמן חופשי בעיר/ טיול ללונדון ועוד הרבה פעילויות. לאחר מכן הגענו לארוחת ערב ובשעה בשמונה היה לנו פעילות ערב עם כולם. הפעילויות ממש גיבשו בינינו לבין כל השאר. בסופי שבוע היינו עושים קידוש, ומבלים בעיקר בימי טיול- בלי לימודים. כמו שהבנתם, הימים היו מטורפים ולא היה רגע אחד של שקט.
יש לי עוד כל כך הרבה חוויות לספר, אבל בחרתי כמה מהחוויות- החוויה הראשונה היא שישבנו במעגל גיטרה ושרנו. המוזיקה איחדה בינינו וכל אחד הביא את מה שהוא יודע- הנגינה, השירה, או סתם לאהוב לשבת ולשמוע ולפעמים לזייף קצת (כמוני). שיר הסאמר-סקול שלנו הוא "WONDERWALL". שאותו היינו מנגנים בכל פעם שהיינו במעגל. המעגל התחיל מהישראלים, ולאט לאט כולם הצטרפו אלינו. בימים הראשונים שמענו שנכנסנו תת-קרקעית והיינו נסערים. בהתחלה חשבתי שאני אעבור את זה לבד וכולם, לא רק הישראלים- היו שם אחד בשביל השני, עודדו ודאגו וגרמו לי להיות חזקה מתמיד. לבסוף לאחר שנרגענו עשינו מעגל גיטרה וזה סגר את היום באווירה חיובית. החוויה השנייה היא שהיינו ב"THORPE PARK". בחיים לא עליתי על רכבות הרים וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי בזכות אדר, ששיכנעה אותי לעלות למרות שאני בטוחה שהיא התחרטה אחרי זה כי שיגעתי אותה;) אני יודעת שבלי החיזוק שלה ושל שאר הקבוצה בחיים לא הייתי עולה על מתקנים והייתי יושבת בצד. ההתגברות על הפחד הייתה שווה את החוויה, הרכבות היו ממש מגניבות והפארק עצמו היה עצום עם מגוון של מתקנים. החוויה האחרונה שבחרתי לשתף היא פעילות באחרה"צ שעשינו ביחד עם הצרפתים- סרטון של השיר "HAPPY". כל אחד היה בעל כישרון וכל אחד עשה את ההכי טוב שבו- וביחד זה יצא פשוט מושלם.
כמו שאמרתי, יש לי עוד מלא לספר ואם אני אמשיך זה פשוט לא ייגמר. שהיינו בנתב"ג לא רציתי לחזור הביתה. זאת החוויה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים, והייתי מוכנה לעבור אותה שוב עוד מלא פעמים- עם אותה הקבוצה ובאותו המקום, כי בלי כל בן אדם שהיה שם זה לא היה משלים את זה למה שזה היה. הטיול לא היה מושלם בלי שרון, ה-מדריכה מספר אחת של קמפוס! שידעה להיות מדריכה תותחית שצריך, ידעה להיות אחת מאיתנו וידעה להיות המשפחה שאוהבת ותומכת. פשוט תודה על כל רגע שלנו איתך. וכמובן שהטיול לא היה מושלם גם בלי הקבוצה הישראלית המדהימה, שהפכה להיות המשפחה השנייה שלי, שכיף להתעורר איתה בבוקר ולבלות איתה את כל היום. כל כך התחברנו ואנחנו ממשיכים להיות בקשר, שאני בטוחה שזאת לא הייתה הפרידה אלא רק ההתחלה שלנו. אז לאחר החפירות- למי שיש טיפת התלבטות שלא יהסס כי זאת חוויה בלתי נשכחת! תודה על הימים הכי מדהימים שהיו לי בחיים עם האנשים הכי מושלמים שפגשתי- אוהבת הכי שיש! 
