זה כבר יום שני שאני מנסה לכתוב את סיפור המסע שלי, אבל אתמול נשברתי ובכיתי :/.
הסיפור שלי לא מתחיל לפני 3 שבועות. הוא מתחיל הרבה הרבה לפני. יחד עם חברותיי שטסו איתי, פלין ודיאנה, ספרנו את הימים בקוצר רוח.
התחלנו כשעוד היו 203 (!) ימים לסאמר סקול. לא להאמין שעברו כבר 3 ימים מאז שהכל נגמר.
הטיסה לשם לא הייתה קשה כלל (כנראה כי רוב הזמן ישנתי
) ובתכנון היינו אמורים לעבור את הבדיקות מהר ולהגיע סופסוף לשיפלייק. אלא שילדה אחת איבדה את הדרכון שלה על המטוס והיינו צריכים לחכות שעה וחצי בשדה התעופה
. בשדה התעופה פגשנו אותנו המדריכה המהממת זואי שלימים תהפוך לאחת המדריכות האהובות עליי.
לא מספיק היה לנו את העיקוב בשדה התעופה, גם היה פסטיבל בדרך לשיפלייק אז הנהג הבריטי שלנוהחליט לעשות עיקוף שעלה לנו בעוד שעתיים נוספות.
לבסוף הגענו לשיפלייק! זה היה יום ראשון (השבת שלהם ;)) לכן הכל היה שקט מאוד.התמקמנו בבניין שלנו, skipwith , שגם היה חדר האוכל, בחדרינו שלא הפתיעו אותי, לא לטובה ולא לרעה, חוץ מהמיטה הדקה במיוחד.
לא כולנו פרקנו את המזוודות שלנו כי ידענו שבעוד שבוע נצטרך לעבור לבניין אחר אבל אני כן החלטתי לפרוק. יש ארונות, למה שלא ננצל אותם?
הגיעה ארוחת הצהריים והאוכל היה נוראי הוא היה מתובל מדי וממש לא קרוב למה שהכרנו בבית.
עם הזמן למדנו להסתדר איתו אך אין כמו האוכל של סבתא!
לקראת ערב היום הראשון יצא לי להכיר רוב המדריכים: ליאוני, ג'ס, אגנס, קייטי, שונד (שכולנו קראנו לה שונטל), ג'ד, אולי, סיימון, אסתר, קלואי ומאט כל אחד מהם היה כל כך נפלא, חברותי מנומס ובעיקר כיפי. 
אני מתגעגת לכל אחד מהם כל כך והם היו חלק גדול מהסיבה שהתקשיתי לחזור לארץ.
ביום השני עשינו מבחן לא קל בכלל ויצא לנו להכיר כמה חברים חדשים, פולינה מגרמניה שהגיעה בלי קבוצה, מריה מספרד שהייתה גם היא אינדיבידואלית.
הפעילות הראשונה שלנו הייתה עיצוב חולצות, ואני וכישוריי העיצוב הנכבדים שלי"עיצבנו" חולצה שמאוחר יותר תהפוך להיות החולצה שכל החברים והמדריכים יחתמו לי עליה. חולצה שבחיים לא אשכח.
בערב, היה לנו את הספיד דייטינג! שם הכרנו את כל הספרדים, האיטלקים, הצרפתים והברזילאים.
כולם היו ממש ממש נחמדים. בערב צפינו במונדיאל ואני אישית שמחתי מאוד לגלות על ה7-1!! הברזילאים ששהו במקום היו שמחים קצת פחות....
בסביבות הזמן הזה התחילו להגיע כל החדשות מהמצב בישראל.עם כל התראה ממקו-חדשות ליבי קפץ והיה נורא קשה. אבל ממשיכים לנסות להנות!
ביום השלישי היה השיעור הראשון :D
מיקמו אותי בקבוצה ה-5 (הקבוצה הכי גבוהה בקמפוס בשלב הזה) המורה שלי הייתה נפלאה וכיפית מאוד.
בשיעור, הכרתי כמה איטלקים והייתי צריכה לנפץ כמה דעות קדומות "לא, אריקה, אנחנו לא גרים במדבר באוהלים. הנה תמונה של הרחובות שלנו".
מהצהריים ועד הערב דיאנה, פלין ואני שיחקנו באדמינטון (כדור נוצה) היה כל כך מהנה! אחד ענפי הספורט היותר מעניינים שיצא לי להכיר.
למחרת, מיד לאחר השיעורים נסענו לרדינג, שם ביקרנו במוזיאון משעמם למדי ולאחר מכן עשינו שופינג!!
הסטארבקס היה פשוט מדהים! שחר המדריכה, נזכרה לספר לנו שיש פרימרק רק בסוף הקניות אבל הבטיחה שתיקח אותנו לסניף אחר בפעם הבאה.
ביום החמישי מיד לאחר השיעורים, עזרנו לליאוני להכין שרשראות פרחים לקראת המסיבה שתתקיים ביום שיש ובערב היה מופע הכישרונות של ארדמור, כמה בנות ישראליות כמעט עלו לשיר אך לבסוף החליטו שלא.. לא נורא (: מי שזכה במופע היה ויקטור שעשה ביטבוקסינג אבל אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא ישכח את מופע הקונג פו שעשו הסינים בני ה-9!
ביום שישי בזמן השיעורים הצגנו את העיתונים שעליהם עבדנו במהלך השבוע! היה כיף מאוד ואף מצחיק.
בסביבות 5 עשינו קבלת שבת מוקדמת והיה לא רע בכלל. אחר כך הלכנו להכין כדורי שוקולד שאותם חילקנו לעוברים ושבים. הכנו אפילו כדורי שוקולד חריפים לקבוצת הישראלים שתבוא ביום ראשון אך בסוף החלטנו להיות נחמדים ולא נתנו אותם להם. 
שחר המדריכה חילקה אוסקר לכל ילד ואני קיבלתי את 'The English Speaker' . 
בערב יצאנו למסיבה הכי טובה שאי פעם הייתי בה! לקח לי כדקה או שתיים להשתחרר ואז רקדתי כאילו אף אחד לא צפה בי ;) אני חושבת שמה שייחד את המסיבה הזו ממסיבות בארץ היא שלא הייתה שום מוזיקה מזרחית! (סליחה אם פגעתי בחובבי הז'אנר). אחרי המסיבה נפרדנו מהאיטלקים שעוזבים למחרת ב4 לפנות בוקר. היו דמעות :'( אבל אנחנו עדיין שומרים על קשר!
ביום שבת, יצאנו לעיר אוקספורד, וחווינו סיור מעניין מאוד, עברנו בין בתי הכלא העתיקים וגילינו על שיטות העינויים השונות. וכמובן עשינו שופינג מטורף. 
בערב, בעודנו צופים הארי פוטר, התחלתי לקבל הודעות מחבריי שישנן אזעקות ונפילות גם בצפון, והתחלתי לבכות, בכי של פחד. אחת המדריכות, ג'ס, שראתה אותי בוכה מיד ניגשה אליי וחיבקה אותי ואמרה שאם אני צריכה משהו תמיד יש לי למי לפנות. אני כל כך מתגעגעת.
ביום ראשון התחלנו לארוז את הדברים שלנו כי בעוד רגע, כשהקבוצה החדשה תגיע, נעבור לבניין Everett. בבניין החדש היו מיטות קומתיים ורק סולם אחד!! בקושי הסתדרנו.. אך עד סוף השבוע כבר בעיניים עצומות יכולנו לקפץ ממקום למקום. מהקבוצה החדשה הכרתי כמה בנות מדהימות! את מיקה ואופיר שעכשיו אנחנו חברות ממש טובות
בערב, כולנו צפינו במונדיאל. הכרתי קבוצה שהגיעה מפורטוגל, ונהפכנו לחברים טובים מאוד. בדיוק כשהיה גול מישהו כיבה לנו את הטלויזיה אך שנייה אחרי זה כל אוהדי גרמניה (כולל אני) שמחנו!! בלתי יאומן שכבר עבר שבוע שלם!
למחרת, דפנה ושחר המדהימות אירגנו לנו פעילות גיבוש שדרשה הרבה מאוד קורדינציה וכמובן לא כולנו הצלחנו, אבל זה מה שהיה מצחיק. בצהריים הלכנו לשבת למרגלות הבריכה יחד עםזואי. לימדתי אותה להכין צמידים ובסוף היא נתנה לי את הצמיד שלה ואני נתתי לה את שלי. אני עדיין עונדת אותו,
למרבה האכזבה שלי, בגלל שהגיעו הרבה תלמידים חדשים, שינו את הרכבה הקבוצות וגם את המורים וכבר לא הייתי עם שרה המורה המדהימה, אבל הייתי עם מורים מוכשרים לא פחות.בערב הייתה לנו פעילות שנקראת ביג צ'יף, היינו צריכים לחפש את המדריכים שהתחבאו ברחבי הקמפוס ולבצע משימות שונות. למרות שלא הלך לי כל כך, עדיין נהניתי.
ביום שלישי, בפעם הראשונה בחיי למדתי איך לשחק קוויק קריקט, משחק מאתגר וכיפי ומאוחר יותר רקדנו עם ג'ס המדריכה לצלילי השיר Rather Be ג'ס היא במקרה היא נשיאת איחוד הריקוד באוניברסיטה שלה. מאווווד מוכשרת! (אני הרבה פחות) בשיעורים, ששכחתי לציין, עברו למתכונת צהריים במקום בוקר, התחלנו לעבוד על הפרויקט – אנחנו מעלים מחזה בסוף השבוע! המחזה שלנו היה מפגש בין הארי פוטר ושרלוק הולמס, אני שיחקתי את גברת הדסון.
בערב רוב הבנות השתתפו בפעילות אופנה, היינו צריכים מקרטונים וניירות להכין תלבושת! הקבוצה שלי הגיעה למקום ה-3!
ביום רביעי, נסענו לבקר בטירת וינדסור, טירת המלכה שקיימת כבר 900 שנים ואף ראינו את חילופי המשמרות ויצאנו לשופינג קצרצר. בערב הייתה לנו פעילות שבה היינו צריכים לבנות מגן לביצה:/ למרות ההשקעה הרבה הביצה של הקבוצה שלי נשברה. סיימון המדריך שבר על ראש של כל מדריך אחר ביצה ואז כל מדריך שבר על סיימון.. סיימון המסכן.
ביום חמישי היה לוהט! Scorching, כמו שלמדנו. שיחקנו דודג'בול וגם לימדנו את כולם איך לשחק מחניים ישראליים ומאוחר יותר גם שיחקתי טניס עם טל.
ביום שישי עשינו פעילות מדהימה שדפנה ושחר הכינו! היינו כל כך קרובים לניצחון אבל לא הצלחנו למצוא שלט מסוים. פלין, שזכתה חלקה איתי את הדונאט שלה :D יאיי
לקראת הערב עשינו קבלת שבת ואז הלכנו לנוח מעט בחדרים. מחר מצפה לנו יום גדול.
טיילנו בלונדון, חצינו את נהר התמזה בשייט וגם עלינו על הגלגל הענק אבל שום דבר לא הכין אותנו למה שחיכה. בעודנו הולכים בדרך לביג בן נתקלנו בעשרות מפגינים פרו פלסטינים שקראו בסיסמאות שנונות נגד ישראל
, מיד נלחצנו והפכנו את התגים המזהים בעברית, היינו רועדים מפחד וחלקנו אף בכינו, אולי המדריך מייד דיבר עם קלואי (מדריכה אחרת עם קבוצת פורטוגלים שכבר עברה את ההפגנה) שמסרה שהמשטרה המליצה לא להביא את הישראלים למוקד כמובן, פספסנו את ההזדמנות שלנו להצטלם עם הביג בן אבל לא נורא, בכל זאת נהנינו פחות או יותר. כמובן גם עשינו שופינג ששיפר את ההרגשה של כולם.
כשהגענו חזרה לקמפוס כולם שאלו לשלומנו ווידאו שאנחנו יודעים שאנחנו רצויים ובטוחים ושרק חלק מצומצם מאוד מאנגליה היה בהפגנה.
ביום ראשון היינו בThrope Park , פארק שעשועים ענק , מלא מלא ברכבות הרים.
עליתי על כל רכבות ההרים ואפילו על אחת מהן, פעמיים! בגלל שחברותיי לא ממש חובבות מתקנים מטלטלים ומלחיצים, טיילתי בפארק עם המדריכות הבריטיות, אסתר וקלואי וגיליתי עד כמה מדהימות ומהנות הן!
היה יום כל כך כיפי וגם דיאנה ואני זכינו בבובות צבים שקראנו להם ליזוג'ס – על שם שלוש המדריכות הכי נפלאות – ליאוני, זואי וג'ס.
בערב ישבנו כל הבנות יחד ועשינו קצת לקים. דיאנה המוכשרת ציירה לג'ס את דגל ישראל על הציפורניים ואפילו לימדנו את ג'ס איך לשיר את "שרה שרה שיר שמח" אין דבר יותר חמוד ומצחיק מלראות מישהו בריטי מנסה לבטא
ר' וח'. וככה כבר עברנו להם שבועיים שלמים. הזמן פשוט טס.
ביום שני, החליטו לפתוח בקמפוס רמה גבוהה יותר של אנגלית, רמה – 6 והעבירו אותי לשם! כל כך שמחתי.
הפרויקט של השבוע היה המצאות וגם היינו צריכים להעביר הרצאה קצרה על מישהו שעורר בנו השראה. ריטה מפורטוגל ואני החלטנו לדבר על המורה שלנו, אלן, שויתר על הצעת עבודה בגרמניה על מנת שיוכל לעזור לנערים מאפגניסטן שמגיעים לבריטניה מחוסרי – כל. כרגע הוא מארח בביתו 2 נערים כבר שנתיים וחצי ובקרוב הוא יקים קרן צדקה.
מאוחר יותר לימדנו מדריכה נוספת איך להגיד שרה שרה שיר שמח, קורע כל פעם מחדש. גם אנחנו למדנו משפטים קשים באנגלית: נסו להגיד red lorry yellow lorry הרבה פעמים ומהר . הצלחתם בלי להתבלבל? אני בספק שכן. לעומת זאת, זואי המוכשרת יכולה לעשות זאת מתוך שינה. זה כבר קצת יותר פשוט:
how much wood could a woodchuck chuck if a woodchuck could chuck wood!?
בערב היה לנו מן ערב קזינו עם משחקי קלפים, יצאנו לנו להכיר את הרוסים שהתבררו כלא נחמדים במיוחד. לא נורא, הפסד שלהם :P.
ביום שלישי הייתה לנו עוד פעילות מדהימה מבית שחר-דפנה ובה היינו צריכים לאסוף חומרים שונים כדי להכין את העוגות האהובות עלינו. חבל שהיה לנו רק מיקרוגל חח. בערב, אחרי השיעורים, הייתה מלחמת מים ענקית בין המדריכים לתלמידים שאני למרבה המזל הצלחתי להימנע ממנה.
ביום רביעי היינו שוב ברדינג והפעם הזו רק בקניות! אני ודיאנה דאגנו לקנות לפלין את הבושם שהיא רוצה כבר מלא זמן וגם את המגן לפלאפון שהיא ראתה לא מזמן. מחר זה יום ההולדת שלה :D
בערב חלקנו צפינו בסרט גריז.
את יום חמישי התחלנו בלחגוג לפלין יומהולדת, אני מודה מאוד לצוות חדר האוכל שהכין עוגה מהממת וטעימה. אחרי השיעורים יצאנו למאדאם טוסו – מוזיאון השעווה והצטלמנו שם עם כל מי שרצינו. אפילו עם היטלר כשאקדחים מכוונים לרקתו כמובן
. אחרי חדר הפחד במאדאם טוסו הצלחתי איכשהו ללכת לאיבוד . מזל שהיה שם עוד צוות ארדמור ממרכז אחר שעזר לי לחזור לנקודת המפגש.
בערב הגענו לתיאטרון מלך האריות שם חוויתי את המחזמר הראשון בחיי!! כזה יפה! התפאורה הייתה מושקעת והתחפושות היו חלומיות. סיימון אפילו בכה קצת. כזה רגיש.
ביום שישי הצגנו את הפרויקטים שלנו במהלך השיעורים ומאוחר יותר הכנו חלות לקראת שבת. היה מבול נוראי שלא היה מבייש את חודש ינואר בישראל, אבל אני חובבת גשם אז נהניתי :D לאחר מכן קיבלנו את התעודות שלנו במחיאות כפיים סוערות. אין אחד שלא השתפר בקבוצה! מייד לאחר ארוחת הערב המוקדמת יצאנו למסיבה ברדינג. השמחה הייתה מהולה בעצב כי כולנו כבר הרגשנו שזהו, אלו הימים האחרונים שלנו עם כולם .
ביום שבת התחלנו את דרכינו לסטונהנג' - האבנים הגדולות שלאף אחד אין מושג איך הן הגיעו לשם והן גם נחשבות פלא עולם. הנסיעה לשם ארכה כשעתיים אבל התור עצמו לאבני
ם ארך כ- 3 שעות נוספות! יצא שבילנו 5 שעות בדרכים רק על מנת לראות את האבנים מהאוטובוס במרחק ענק . התחלנו להשתגע באוטובוס, אין פלא שהנהג היה עצבני. מאוחר יותר הגענו לבת' שם נאלצנו לוותר על הסיור מפאת חוסר הזמן. אבל זכינו בשופינג לא קצר!.
בערב כבר הדמעות החלו לזרום. מחר עוזבים. יהיה קשה :/
ביום ראשון, התעוררנו בלי רצון וסיימנו לארוז דברים אחרונים. יצאנו לפעילות קבוצתית אחרונה וגם נפרדנו מזואי שעזבה כשעה לפנינו כי טסה לשיט באיטליה.
כשהגיע הזמן שלנו להיפרד כבר כולי הייתי עם דמעות, נהרות זרמו מעיניי.
הילדים מהארצות האחרות, אנחנו ומהדריכים עמדו ליד האוטובוס כ- 25 דקות ופשוט לא הפסקנו לבכות ולהתחבק כל כך חזק ומאות פעמים. גם כשהגענו כבר לקניון בלונדון עדיין בכיתי.
קשה לומר להתראות לאנשים כאלה מדהימים. בצהריים ביקרנו במוזיאון מדע ענקי ואז ישירות הלכנו לשדה התעופה.
הטיסה הייתה לי אישית קלה, כי ישנתי, אבל הגעגועים לא הפסיקו. נחתנו לישראל ממש מוקדם בבוקר ואז גם היינו צריכים להיפרד מהישראלים. חיבקתי את מיקה ואופיר מאות פעמים וזה עדיין לא הספיק. העיקר שאנחנו עדיין שומרות על קשר.
היה כל כך כיף לראות את המשפחה ולחזור לישון בחדר שלי, במיטה הנוחה שלי, אבל הגעגועים לא פוסקים. עדיין לא הורדתי את הצמיד האדום הזה שהיינו חייבים להסתובב איתו במקרה שנלך לאיבוד.
אני ישנה עם הדובי שקיבלתי מסיימון ועדיין יש לי את הלניארד תלויה כאן בחדר. אני רוצה להודות לכל המדריכים הבריטים ולכל החברים שהכרתי וגם כמובן לשחר ולדפנה שבלעדיהן החוויה לא יכלה להיות זהה. ממליצה בחום לכל מי שוקל. אין על שיפלייק.
תודה ♥
