אני מסתכלת על המחשב שלי כבר יומיים ומנסה לחשוב על איך לסכם את החוויה המדהימה הזאת.
זאת פעם שנייה שאני טסה לסאמר סקול אז פחדתי שאני כל הזמן אשווה בין שני הפעמים ולא אהנה אבל טעיתי לגמרי.
אין לי מילים לתאר כמה נהניתי וכמה התאהבתי בקבוצה הישראלית ובאנשים מארצות אחרות, אמנם זה רק שבועיים ביחד אבל זה מרגיש כמו שנה. עברו רק יומיים והם כבר כל כך חסרים לי ואני מתגעגעת אליהם כל כך, עם חצי מהם כבר קבעתי מתי נפגשים.
איך מסכמים שבועיים מדהימים כאלו בכלל?
דבר ראשון אוקספורד היא עיר מדהימה ויפה ומהממת, המדריכים של ארדמור (מאט לוסי ואלחנדרו הנסיכים) היו מדהימים ואהבתי אותם פחות או יותר כמו שאהבתי את הקבוצה הישראלית.
עזבו, אני מניחה שמי שקורא את זה לא רוצה לקרוא על כמה מדהים זה היה ואיך שזה חוויה של פעם בחיים ועוד משפטים קיצ׳ים אחרים, כי לא משנה כמה אני אגיד שנהניתי ושאני לעולם לא אשכח את השבועיים האלו (למרות שכל זה נכון) אין דרך באמת להבין את זה כי זה פשוט משהו שאתה צריך לחוות ולעשות בשביל להבין. לא יכולתי לבקש קבוצה טובה יותר ומדריכים (ספיר אני אוהבת אותך) טובים יותר.
אני לא ממש יודעת מה לכתוב פה בסוף, הייתי כותבת כמה בדיחות פרטיות אבל הם לא נאותות. אוקספורד 2014 היה מדהים ואני אוהבת אותכם כל כך.
