אני ירון (13) מרחובות.
הייתי השנה בסאמר סקול וזאת הייתה אחת החוויות הכי מרגשות בחיים שלי.
נתחיל מיום הטיסה - היינו צריכים להיות בשדה התעופה בשש בבוקר וכולם באו עייפים אבל מתרגשים. מהר מאוד הכרנו אחד את השני ובטיסה לאנגליה כבר החלפנו מקומות כדי לשבת עם מי שהכרנו.
אחרי שנחתנו באנגליה נסענו באוטובוס ללידינגטון (המחנה שבו היינו) וכולם התפעלו רק מדבר אחד - לא, לא מהנוף בדרכים, אלא מהשירותים באוטובוס. באוטובוס שבו נסענו היו שירותים, איפה עוד תראו דבר כזה?
כשהגענו ללידינגטון (המחנה שבו היינו) החסרנו נשימה - ראינו קירות טיפוס ענקיים, אומגה ארוכה, אגמים ועוד הרבה דברים!
כשהגענו ללידיניגטון, הסתדרנו במהירות לחדרים עם הילדים שהכרנו מספר שעות.
כשהגענו לחדרים, זה לא היה מה שציפינו לו - הם היו הרבה יותר קטנים ממה שדמיינו והאוכל גם לא היה משהו - אבך מהר מאוד גם הממורמרים מביננו הבינו שהחדרים זה לא העיקר - עברנו כל כך הרבה חוויות - שלא רצינו לעזוב כשנגמרו השבועיים האלה.
כשארזתי את המזוודה ידעתי שאתגעגע לאוכל הגרוע ולחדרים הקטנים- וצדקתי.
