I am lost, i am vain, i will never be the same without you
אז הסיפור שלי הוא דיי שונה, הוא מוכיח שגם אם יש לכם חששות לגבי הסאמרסקול – בסופו של דבר, זאת תהיה החוויה הכי ענקית שתחוו אי פעם, ככה שגם אם אתם מהססים או תוהים "האם בכלל כדאי לי ללכת לסאמרסקול? זה יהיה בסדר? אני אכיר חברים חדשים?" אז אל תחשבו אפילו פעמיים ותלכו על החוויה הזאת, כי זאת חוויה של פעם בחיים שאני בטוחה שלא תתחרטו עלייה!
אז הסיפור שלי מתחיל ביום של המפגש הראשון ארץ – פגשנו ילדים חדשים, שרובם נראו לי אנשים דיי מוזרים, חשבתי שאני לא אתחבר לאף אחד (מזל שלפני זה השגתי דרך הפייס את השם של אחת הבנות והתחברתי אלייה, אחרת הייתי מפחדת לטוס),
כבר במפגש הראשון התרשמתי ממש מהמדריכה שלנו שנראתה כבר אז אחת המדריכות הכי חמודות ואדירות שיכולות להיות. אני זוכרת שהיה קטע במפגש הכרות שכל אחד היה צריך לספר על עצמו משהו (משחק כזה שלוקחים חתיכה מנייר טואלט ולפי מספר החתיכות שלקחת אתה צריך לספר משהו על עצמך) והדברים ששמעתי מאנשים, טוב דיי גרמו לי לחשוש, בעיקר כי אני באתי לבד וגם ראיתי הרבה אנשים שבאו עם חברים . אז נכון שאני הייתי (ותמיד אהיה) המוזרה ביניהם (כי אני אשכרה נפלתי יום אחד באוקספורד בחדר שלי ונרדמתי על הריצפה).
בכל מקרה, יצאתי עם המון חששות לטיסה וככל שהתקרב יום הטיסה גם ההתרגשות וגם החששות גדלו. אז בעצב הייתי צריכה להיפרד מהארץ ולהשאיר שבועיים מאחוריי את המשפחה, את החברות ואת החבר שלי.
אני זוכרת שביום הראשון של הטיסה הגענו לשדה התעופה, 18 ילדים, כולם עם אותו תיק של קמפוס ותג אדום, כולם שותקים. אז אני הצלחתי למצוא לי 2 בנות להיות איתן, ולשבת לידן במטוס. במטוס מעכתי לכל אחת את היד (כי אני מפחדת מטיסות) וכשהגענו לאנגליה, הייתי מאושרת. אבל אז קלטנו שאין להם מזגנים ושהכל כל כך שונה מישראל (אפילו האיש ברמזור הירוק פונה לצד ימין ולא לשמאל!), קיבל אותנו מדריך מדהים באנגליה – מייקי, שכולנו התחברנו אליו בסופו של דבר. קיבלנו גם אוכל (כשהיינו יוצאים היינו מקבלים שקיות אוכל כאלה שלי לא היה ממש מה לאכול בהן כי אני טבעונית וזה קצת קשה להיות טבעוני באנגליה, בעיקר עם כל האוכל שבא לך לאכול מסביבך) ונסענו באוטובוס לקמפוס!
הגענו לחדרים והיו לנו חדרים ענקיים! 3 חדרי שינה עם המיטות הכי נוחות בעולם, עם ארונות ענקיים שאפשר היה להחביא בהם סיני או שניים, עם סלון ענקי ומטבח ומקרר וכל מה שלא תרצו (אז לא הייתה שם טלוויזיה, אבל מי צריך אחת כשיש לי בחדר את נסטיה ושביט שיעבירו לי את הערב בצחוקים?)
היום השני נפתח עם ארוחת בוקר רגילה, עם קורנפלקס שלא הבנו מה עושים איתו והוא נראה כמו אוכל של אוגרים עד ששמים אותו בחלב ואז לטבעונים זה הדבר הכי טעים שיש שם, אחריי הארוחת בוקר הלכנו עם שני סטודנטים לשמוע על חיי הסטודנטים , לי זה עשה חשק ללמוד שם! שמענו מהם על דברים מעניינים ומוזרים (כמו אחווה ליהודים ואחוות הארי פוטר וכו'...) אחר כך הלכנו לאכול ארוחת צהריים (מהשפית הכי טובה ומדהימה בעולם!), חדר האוכל היה כמו בהארי פוטר ממש, שולחנות ארוכים, תמונות שרציתי לגנוב, וכמובן שלשבת ליד סיניות חמודות (כמו שרלוט וטרסה) היה ממש כיף. אחר כך הלכנו לקומון רום (שזה חדר שהיינו מחכים בו והוא היה מדהים והוא אחד מהדברים שאני הכי מתגעגעת אליהם) ונבחנו, אחרי המבחן למדנו בשיעור משותף, עדיין לא התפצלנו לקבוצות והיה מעניין כי המורה היא המורה הכי טובה שהייתה!
היא העבירה את זה בצחוק ודיברנו על רוחות ושדים, כי זה היה הנושא של השבוע.
אחר כך אכלנו ארוחת ערב (שכחתי להגיד שהמקום של השיעורים והארוחות צהריים וערב הוא במרחק 10 דקות מהקמפוס שאנחנו ישנים בו), ואז ישבנו בקבוצות שלא כל כך התחברתי אליהן בהתחלה אבל אחר כך התחברתי שם להרבה אנשים (ולג'ימי! סיני היפפפפראקיטיבי!) וכתבנו תסריטים להצגות של הspooky week .
היום השני היה ממש נחמד וחזרנו לחדרים, עברנו בסופר וקרה לי ולנסטיה ולשביט דבר ממש מוזר - קנינו בקבוקי שתייה וכשהיינו בחדר וניסנו לשתות אותם זה היה דוחה! מתברר שזה היה בכלל תרכיז ולא מיץ! זה היה כמו לשתות וויטמינצ'יק מהבקבוק בלי מים! (ומי שניסה לעשות את זה אי פעם יודע כמה זה דוחה!)
(יעודכן בהמשך!)
