וואו אז איך להתחיל?
כששאלו אותי מה הייתה החוויה הכי משמעותית שעברתי אחרי שחזרתי אני לא ידעתי מה להגיד אז אני פשוט אתחיל לספר מההתחלה ...
הגעתי לסאמר סקול עם החברה הכי טובה שלי שני. בהתחלה לא ידעתי אם עוד ילדים נרשמו והסתכלתי בקהילת ילדים לראות אם יש כבר קבוצה קיימת..
חיפשתי שעה עד שמצאתי ולקח לי יום עד שהצלחתי ליצור קשר עם אחת הילדות שהוסיפה אותי לקבוצה בפייסבוק. פתחנו גם קבוצה בוואטסאפ וספרנו אחורה מ-67 ימים עד ליום של הטיסה ועם הזמן הצטרפו עוד קצת ילדים. עדיין היינו קצת מפני שבקמפוס אמרו שאנחנו 44 ילדים והיינו רק 20(+) ורק במפגש ראינו פחות או יותר מי זה מי ומי אלה שלא נמצאים בקבוצה.
הוספנו את החדשים לאט לאט וספרנו את הימים הנותרים לטיסה..
ביום של הטיסה הגעתי לשדה תעופה בשש וחצי בבוקר וכבר ראיתי ילדים שלא היו במפגש, ישר אני ושני התחלנו לצעוק את השמות של כולם לראות מי זה מי כי לא ממש זכרנו 
כולם ידעו מי אני (אולי בגלל שהייתי הכי רועשת מכולם
) אבל לאט לאט התחלתי לתייג שמות ופרצופים וידעתי כמעט מי זה מי...
הפרידה מההורים לא הייתה כזאת קשה בשבילי בניגוד לאחרים שבכו.. זה טוב להיות קצת רחוקים מדי פעם כדי להעריך ולהתגעגע 
בטיסה כולם כמעט היו ערים והתחלפנו במקומות עם אנשים שרצינו להיות איתם וכולם טיילו במטוס ודיברו למרות שצרחו עלינו כמה פעמים שזה מפריע וככה התחלנו להכיר אחד את השני, לאכול ממתקים וחטיפים ולעשות צחוקים 
כאשר הגענו לאנגליה לקחנו את המזוודות שהיו כבר מוכנות ועלינו על האוטובוס שבישל אותנו מחום (והיינו גם עם בגדים ארוכים כי אמרו שיהיה קר
).
חיכינו קצת עד שהפעילו את המזגן ועשינו את דרכינו לאיסטבורן 
הגענו לאיסטבורן למקום שבו חילקו אותנו לדירות ונתנו לנו את המפתח לדירה ולחדרים (ובחרנו עם מי להיות) ואחכ לקחנו את המזוודות והעלנו אותם לדירה (שהתלהבנו ממנה מאוד), כל אחד קיבל חדר אישי משלו עם מקלחת ושירותים ומטבח גדול ומשותף..
בהתחלה היה ממש חם בדירה ולא הבנו למה עד שראינו שההסקה עובדת במטבח ובחדר שלי אז הייתי חייבת לישון בחדר של שני בלילה הראשון עד שיתקנו את התקלה..
יום אחכ עשו לנו מבחן כניסה לראות את הרמה שלנו כדי לשבץ אותנו בכיתות הלימוד ובנוסף חילקו אותנו לשתי קבוצות- אחת שלומדת בבוקר ועושה פעילויות בצהריים והפוך... כגון- כדור נוצה (שהכי אהבתי), כדורסל, טניס, בריכה, אירובי, הכנת צמידים, ועוד...
הכרנו אנשים מכל העולם-קבוצה קטנה של תורכים (שהיו הכי פחות זמן איתנו) קבוצה של כ8 רוסים, ספרדי אחד (שבא בשבוע השני), קבוצות ענקיות של איטלקים (150 ויותר)שעם רובם אנחנו עדיין שומרים על קשר בוואטסאפ וכשעזבנו (הקבוצה של השבועיים) הגיעו יפנים, ככה שרק הקבוצה של ה3 שבועות היו איתם 
בימים הראשונים לא היה לנו ווי פיי וחשבנו שאנחנו עומדים למות אבל אז סידרו לנו ווי פי שרק היה בבניין אחד שבמקרה היה שלנו ככה כל הישראלים ואפילו חלק מהאיטלקים התאספו בבניין שלנו וחסמו את כל המעברים בשביל הווי פי כל יום
ביום השני יצאנו למרכז של איסטבורן ולחוף הים ואני פשוט התאהבתי במקום הזה 
(למרות ששכחתי את הפלאפון שם והייתי צריכה לרוץ עם המדריך של ארדמור- Olly )
האוכל בחדר האוכל היה לדעתי אחלה הייתה ארוחת בוקר וכל יום אכלתי את אותו הקורנפלקס והארוחת צהריים בין הלימודים לפעילויות הייתה מעולה רוב הזמן וגם הערב (:
מרוב שהלוח זמנים שלנו היה צפוף בקושי היה לי זמן להתקשר לבית ולסמס לחברים וכמעט תמיד הייתי מתקלחת ב12 בלילה כי ניצלנו את הזמן החופשי שלנו עד שהיו אומרים לנו להכנס לדירות ואז הבנות של הדירה (טל,רותם,שני,נטע,קרין ואני) היינו יושבות במטבח ומדברות D:
ולפעמים כמה פעמים בשבוע היינו עושים "ישיבות" במטבחים ויושבים כמה חברים ועושים צחוקים (;
אחרי ארוחת הערב תמיד המדריכים האנגליים היו עושים לנו פעילויות ערב- קזינו, מסיבה, מירוץ ספורט, משימות במרכז איסטבורן (כמו במירוץ למיליון) ועוד מלא...
אחרי פעילות הערב נתנו לנו זמן חופשי עד שפינו אותנו לחדרים בעשר וחצי ותמיד היינו מנסים לברוח לאיזור הדירות של האיטלקים והרוסים וכשהיו אומרים לנו להכנס לדירות היינו צועקים להם מהחלון ומדברים איתם עד שהמדריכים היו נכנסים לנו לדירה ואומרים לנו ללכת לישון (וכמובן שלא הקשבנו
)
המזג אוויר היה מאוד חם בשבוע הראשון ובשבוע השני קצת קריר אבל עדיין חם וזה ממש עיצבן אותנו כי הבאנו בגדים שרובם היו חמים ...
היו לנו ימים של חצי יום טיול וחצי יום לימודים וימים של יום שלם של טיול...
בחצי טיול הלכנו גם בקבוצות המחולקות שחילקו אותנו ללימודים ולפעילויות (וזה עיצבן אותי כי לא הייתי עם שני בקבוצה) אבל עדיין היה כיף כי הייתי עם טל שהייתה איתי בדירה ועם עוד ילדים שהתחברתי אליהם
הטיולים המלאים היו בימים האחרונים שנסענו ללונדון כל פעם במשך 3 ימים, היינו בלונה פארק ענק, במאדם טוסו ובמופע של מייקל גקסון ובנוסף בביג בן ובמוזיאון הבריטי ושופינג (לא מוצלח בכלל) באוקספורד סטריט...
ימי השופינג שלי לא היו ככ טובים כי לא הספקתי כמעט כלום אבל קניתי פה ושם ובעיקר אוכל וממתקים 
לא היו לנו ככ הרבה שעות להסתובב אבל הוצאנו מזה את המיטב שיכולנו!
ביום האחרון שלנו כשנסענו ללונדון היינו חייבים להפרד מהישראלים שנשארו ל3 שבועות.. הפרידה הייתה קשה מאוד ועיכבנו את המדריכים מרוב שלא רצינו להפרד...
העברנו את היום בלונדון וכשסיימנו עלינו על האוטובוס לשדה התעופה ועדיין לא עיכלנו שאנחנו עוזבים את אנגליה ואחד את השני.
הגענו לשדה התעופה הית'רו עברנו את הבדיקות וישר הסתערנו על הדיוטי כי היו לנו רק 45 דקות ומתוכן 20 דקות ללכת לטרמינל...
עלינו בטיסת לילה של שעה עשר ביום שני וכולם ישנו במטוס למרות שאמרו שיהיו ערים
נחתנו ביום שלישי בשעה חמש לפנות בוקר וכאשר יצאנו מהמטוס ראיתי את אבא שלי בכניסה למטוס (מפני שהוא עובד בשדה) והוא ליווה אותנו
הלכנו לקחת את המזוודות שלנו ורק אז הבנו שזה הזמן להפרד... ישר כולם התחילו לבכות (אפילו הבנים) ולחבק אחד את השני מיליון פעם );
זאת הייתה הפרידה הכי עצובה שעברתי בחיים שלי 
היום, חודש אחרי החוויה העצומה הזאת אנחנו עדיין בקשר בוואטסאפ ונפגשים כמעט כל שבוע לפני תחילת הלימודים והבטחנו שננסה להפגש גם בחגים למרות שזה יהיה קשה! 
לסיכום, אני לא חושבת שאפשר באמת לבחור חוויה אחת מכל מה שעברנו ביחד או לבד, היו רגעים עצובים של בכי, אם זה של חברים או שלי, היו (המון) רגעים של צחוק ושיגעון והיו גם רגעים של רוגע ועייפות אבל בסך הכל הכל הסאמר הייתה חוויה אחת גדולה ואני לא חושבת שאפשר לסכם אותה במשפט אחד (או אפילו עשר)
הסאמר היה בשבילי חוויה חברתית מעל הכל, הכרתי אנשים מדהימים שאני לא חושבת שאני אי פעם אשכח.. אני גאה להגיד שניהיינו משפחה וכל מפגש שאנחנו עשינו מאז שנגמר הסאמר העלה לי חיוך
צוות קמפוס, הייתם מדהימים בכל מה שעשיתם למרות שהיה קצת קשה, בזכותכם אני יכולה להגיד שהכל אפשרי 
תודה תודה ושוב תודה
היו עוד המון דברים שרציתי לכתוב ולא ידעתי איך כי בשביל להבין את מה שעברנו צריך לחוות בעצמכם (:
ממליצה בחום סתיו (:
