מדריכים מעדכנים מהשטח

סאמר סקול יומן מסע הוא המקום לקרוא את סיפורי המדריכים בזמן אמת.
כל שנה בזמן אמת המדריכים מדווחים מהשטח, מה עשינו היום, כל הצחוקים שהיו, סיפורי אהבה חדשים... תקראו ותבינו באמת מה זה סאמר סקול !

יומן מסע אחרון!!! - 14/08/2018

ילדים אהובים שלנו והורים יקרים!!! אז אחרי הרבה תיאורים של האוכל שלנו, סוף סוף אתם יכולים להגיד לנו להתראות😂 ...
קרא עוד
כניסה ליומן מסע

הפרופיל שלי
  • אני ואולי המדריך- ערב קזי
  • כינוי: דודא
  • מרכז: איסטבורן
  • יצאתי בקיץ: 2013
  • שלח דואר אלקטרוני לחבר
    • השם שלי:
    • המייל שלי:
    • הטלפון שלי:
    • נושא:
    • תוכן ההודעה:
    •      
       
הפרופיל שלי

סתיו ספיר  (דודא)

וואו אז איך להתחיל?   ...

משי אריש  (משי)

היי   אני משי, יצאתי ...

פריאל גריסרו 

שלום,   שמי פריאל גריסרו ...

יואב סימני 

אוקיי אז ככה   קוראים ...

דביר אברהם  (DVIR838)

וואוו!! היי!!   טוב, ...

טל אלכנדרה וויינשטיין  (talushw97)

הלו    אני טל ואני ...
לכל סיפורי המחזור

וואו אז איך להתחיל?

 

כששאלו אותי מה הייתה החוויה הכי משמעותית שעברתי אחרי שחזרתי אני לא ידעתי מה להגיד אז אני פשוט אתחיל לספר מההתחלה ...

 

הגעתי לסאמר סקול עם החברה הכי טובה שלי שני. בהתחלה לא ידעתי אם עוד ילדים נרשמו והסתכלתי בקהילת ילדים לראות אם יש כבר קבוצה קיימת..

 

חיפשתי שעה עד שמצאתי ולקח לי יום עד שהצלחתי ליצור קשר עם אחת הילדות שהוסיפה אותי לקבוצה בפייסבוק. פתחנו גם קבוצה בוואטסאפ וספרנו אחורה מ-67 ימים עד ליום של הטיסה ועם הזמן הצטרפו עוד קצת ילדים. עדיין היינו קצת מפני שבקמפוס אמרו שאנחנו 44 ילדים והיינו רק 20(+) ורק במפגש ראינו פחות או יותר מי זה מי ומי אלה שלא נמצאים בקבוצה.


הוספנו את החדשים לאט לאט וספרנו את הימים הנותרים לטיסה..
ביום של הטיסה הגעתי לשדה תעופה בשש וחצי בבוקר וכבר ראיתי ילדים שלא היו במפגש, ישר אני ושני התחלנו לצעוק את השמות של כולם לראות מי זה מי כי לא ממש זכרנו Smileys

כולם ידעו מי אני (אולי בגלל שהייתי הכי רועשת מכולםSmileys ) אבל לאט לאט התחלתי לתייג שמות ופרצופים וידעתי כמעט מי זה מי...Smileys

 

הפרידה מההורים לא הייתה כזאת קשה בשבילי בניגוד לאחרים שבכו.. זה טוב להיות קצת רחוקים מדי פעם כדי להעריך ולהתגעגע Smileys

 

בטיסה כולם כמעט היו ערים והתחלפנו במקומות עם אנשים שרצינו להיות איתם וכולם טיילו במטוס ודיברו למרות שצרחו עלינו כמה פעמים שזה מפריע Smileys וככה התחלנו להכיר אחד את השני, לאכול ממתקים וחטיפים ולעשות צחוקים Smileys

 

כאשר הגענו לאנגליה לקחנו את המזוודות שהיו כבר מוכנות ועלינו על האוטובוס שבישל אותנו מחום (והיינו גם עם בגדים ארוכים כי אמרו שיהיה קרSmileys).
חיכינו קצת עד שהפעילו את המזגן ועשינו את דרכינו לאיסטבורן  Smileys

הגענו לאיסטבורן למקום שבו חילקו אותנו לדירות ונתנו לנו את המפתח לדירה ולחדרים (ובחרנו עם מי להיותSmileys) ואחכ לקחנו את המזוודות והעלנו אותם לדירה (שהתלהבנו ממנה מאוד), כל אחד קיבל חדר אישי משלו עם מקלחת ושירותים ומטבח גדול ומשותף..

 

בהתחלה היה ממש חם בדירה ולא הבנו למה עד שראינו שההסקה עובדת במטבח ובחדר שלי  Smileysאז הייתי חייבת לישון בחדר של שני בלילה הראשון עד שיתקנו את התקלה..

 

יום אחכ עשו לנו מבחן כניסה לראות את הרמה שלנו כדי לשבץ אותנו בכיתות הלימוד ובנוסף חילקו אותנו לשתי קבוצות- אחת שלומדת בבוקר ועושה פעילויות בצהריים והפוך... כגון- כדור נוצה (שהכי אהבתי), כדורסל, טניס, בריכה, אירובי, הכנת צמידים, ועוד...

 

הכרנו אנשים מכל העולם-קבוצה קטנה של תורכים (שהיו הכי פחות זמן איתנו) קבוצה של כ8 רוסים, ספרדי אחד (שבא בשבוע השני), קבוצות ענקיות של איטלקים (150 ויותר)שעם רובם אנחנו עדיין שומרים על קשר בוואטסאפSmileys וכשעזבנו (הקבוצה של השבועיים) הגיעו יפנים, ככה שרק הקבוצה של ה3 שבועות היו איתם  Smileys

 

בימים הראשונים לא היה לנו ווי פיי וחשבנו שאנחנו עומדים למות Smileys אבל אז סידרו לנו ווי פי שרק היה בבניין אחד שבמקרה היה שלנו Smileys ככה כל הישראלים ואפילו חלק מהאיטלקים התאספו בבניין שלנו וחסמו את כל המעברים בשביל הווי פי כל יום Smileys

 

ביום השני יצאנו למרכז של איסטבורן ולחוף הים ואני פשוט התאהבתי במקום הזה Smileys (למרות ששכחתי את הפלאפון שם והייתי צריכה לרוץ עם המדריך של ארדמור- Olly Smileys )

 

האוכל בחדר האוכל היה לדעתי אחלה  Smileys הייתה ארוחת בוקר וכל יום אכלתי את אותו הקורנפלקס והארוחת צהריים בין הלימודים לפעילויות הייתה מעולה רוב הזמן וגם הערב (:

 

מרוב שהלוח זמנים שלנו היה צפוף בקושי היה לי זמן להתקשר לבית ולסמס לחברים וכמעט תמיד הייתי מתקלחת ב12 בלילה כי ניצלנו את הזמן החופשי שלנו עד שהיו אומרים לנו להכנס לדירות ואז הבנות של הדירה (טל,רותם,שני,נטע,קרין ואני) היינו יושבות במטבח ומדברות D:

ולפעמים כמה פעמים בשבוע היינו עושים "ישיבות" במטבחים ויושבים כמה חברים ועושים צחוקים (;

 

אחרי ארוחת הערב תמיד המדריכים האנגליים היו עושים לנו פעילויות ערב- קזינו, מסיבה, מירוץ ספורט, משימות במרכז איסטבורן (כמו במירוץ למיליון) ועוד מלא...Smileys

אחרי פעילות הערב נתנו לנו זמן חופשי עד שפינו אותנו לחדרים בעשר וחצי ותמיד היינו מנסים לברוח לאיזור הדירות של האיטלקים והרוסים וכשהיו אומרים לנו להכנס לדירות היינו צועקים להם מהחלון ומדברים איתם עד שהמדריכים היו נכנסים לנו לדירה ואומרים לנו ללכת לישון Smileys (וכמובן שלא הקשבנוSmileys)
המזג אוויר היה מאוד חם בשבוע הראשון ובשבוע השני קצת קריר אבל עדיין חם וזה ממש עיצבן אותנו כי הבאנו בגדים שרובם היו חמים  Smileys...
היו לנו ימים של חצי יום טיול וחצי יום לימודים וימים של יום שלם של טיול...
בחצי טיול הלכנו גם בקבוצות המחולקות שחילקו אותנו ללימודים ולפעילויות (וזה עיצבן אותי כי לא הייתי עם שני בקבוצהSmileys) אבל עדיין היה כיף כי הייתי עם טל שהייתה איתי בדירה ועם עוד ילדים שהתחברתי אליהם Smileys 

הטיולים המלאים היו בימים האחרונים שנסענו ללונדון כל פעם במשך 3 ימים, היינו בלונה פארק ענק, במאדם טוסו ובמופע של מייקל גקסון ובנוסף בביג בן ובמוזיאון הבריטי ושופינג (לא מוצלח בכלל) באוקספורד סטריט...

 ימי השופינג שלי לא היו ככ טובים כי לא הספקתי כמעט כלום אבל קניתי פה ושם ובעיקר אוכל וממתקים  Smileys

לא היו לנו ככ הרבה שעות להסתובב אבל הוצאנו מזה את המיטב שיכולנו!

 

ביום האחרון שלנו כשנסענו ללונדון היינו חייבים להפרד מהישראלים שנשארו ל3 שבועות.. הפרידה הייתה קשה מאוד ועיכבנו את המדריכים מרוב שלא רצינו להפרד...

 

העברנו את היום בלונדון וכשסיימנו עלינו על האוטובוס לשדה התעופה ועדיין לא עיכלנו שאנחנו עוזבים את אנגליה ואחד את השני.

 

הגענו לשדה התעופה הית'רו עברנו את הבדיקות וישר הסתערנו על הדיוטי כי היו לנו רק 45 דקות ומתוכן 20 דקות ללכת לטרמינל...
עלינו בטיסת לילה של שעה עשר ביום שני וכולם ישנו במטוס למרות שאמרו שיהיו ערים Smileys

 

נחתנו ביום שלישי בשעה חמש לפנות בוקר וכאשר יצאנו מהמטוס ראיתי את אבא שלי בכניסה למטוס (מפני שהוא עובד בשדה) והוא ליווה אותנו Smileys

הלכנו לקחת את המזוודות שלנו ורק אז הבנו שזה הזמן להפרד... ישר כולם התחילו לבכות (אפילו הבנים) ולחבק אחד את השני מיליון פעם ); 

זאת הייתה הפרידה הכי עצובה שעברתי בחיים שלי Smileys

היום, חודש אחרי החוויה העצומה הזאת אנחנו עדיין בקשר בוואטסאפ ונפגשים כמעט כל שבוע לפני תחילת הלימודים והבטחנו שננסה להפגש גם בחגים למרות שזה יהיה קשה! Smileys

 

לסיכום, אני לא חושבת שאפשר באמת לבחור חוויה אחת מכל מה שעברנו ביחד או לבד, היו רגעים עצובים של בכי, אם זה של חברים או שלי, היו (המון) רגעים של צחוק ושיגעון והיו גם רגעים של רוגע ועייפות אבל בסך הכל הכל הסאמר הייתה חוויה אחת גדולה ואני לא חושבת שאפשר לסכם אותה במשפט אחד (או אפילו עשר)

 

הסאמר היה בשבילי חוויה חברתית מעל הכל, הכרתי אנשים מדהימים שאני לא חושבת שאני אי פעם אשכח.. אני גאה להגיד שניהיינו משפחה וכל מפגש שאנחנו עשינו מאז שנגמר הסאמר העלה לי חיוךSmileys

צוות קמפוס, הייתם מדהימים בכל מה שעשיתם למרות שהיה קצת קשה, בזכותכם אני יכולה להגיד שהכל אפשרי Smileysתודה תודה ושוב תודהSmileys

 

היו עוד המון דברים שרציתי לכתוב ולא ידעתי איך כי בשביל להבין את מה שעברנו צריך לחוות בעצמכם (:

ממליצה בחום Smileys סתיו (:

    לסיפור המלא    בחזרה לקהילת ילדים

  • שלח קישור לחבר
  • לפורום סאמר סקול וסאמר קאמפ
  • חזרה לקהילת ילדים


  • שלחו מייל לחברים ואתם בהגרלה