היי
קוראים לי עמית פרידמן ואני נסעתי השנה לקיימברידג' מחזור ראשון.
קצת קשה לי לעכל את כל השבועיים המדהימים האלה וממש עצוב לי שזה נגמר ואני פשוט לא מאמינה שהגיע הרגע שגם אני אכתוב את הסיפור שלי.
כשאני קראתי את הסיפורים של ילדים שהיו בסאמר סקול חשבתי שהבנתי את ההרגשה של החוויה, חשבתי שהילדים הצליחו להעביר לי את ההרגשה של הסאמר סקול אבל כשהגעתי לקיימברידג' הבנתי שזה ממש לא ככה!
הכל התחיל חצי שנה לפני הסאמר סקול אני וחברה שלי נועה החלטנו שאנחנו רוצות לנסוע לסאמר סקול אז בדקנו מלא סוגים ומלא חברות ובסוף החלטנו שאנחנו רוצות את קיימברידג'! ואז הספירה לאחור החלה ולא ציפיתי שזה יעבור כלכך מהר, זה עבר בטיל!
כמה ימים לפני הסאמר סקול היה את המפגש עם המדריכים ולמרות שרובנו הכרנו לפני המפגש בגלל שפתחנו קבוצה בפייסבוק ובוטצאפ הילדים נראו אחרת וגם היו מלא ילדים שלא הכרנו, במהלך המפגש הסבירו לנו מלא דברים על מה להביא ומה לא להביא, מאיזה מדינות יגיעו לשם ועוד המון המון דברים, ואז יצאנו להיפגש עם המדריכים שלנו וכולנו שמחנו שקיבלנו מדריך ומדריכה: יואב ודניאלה, מדריכים מדהימים,
לא יכולתי לבקש מדריכים יותר טובים, הם עשו כלכך הרבה בשבילנו, יותר ממה שכל אחד ביקש, באמת שמעל ומעבר, אז אני רוצה להגיד לכם תודה רבה על הכל!
כשהגיע היום או יותר נכון הלילה קמתי בשתיים ונסעתי עם אבא שלי לשדה תעופה, כשהגענו אבא שלי לא חיכה אפילו דקה וכבר הלך והשאיר אותי שם לבד וראיתי את כל שאר הילדים נפרדים מההורים שלהם לא עוזבים אותם ורק אני צוחקת על זה שהשאירו אותי שם לבד.
כשפגשתי את המדריכים הם נתנו לי את השרשרת עם המספרי טלפון והכתובת של האוניברסיטה.
אחרי שהעברנו את המזוודות הלכנו לדיוטי פרי ואני ונועה קנינו m&m ולא האמנו שהגיע הרגע הזה שאנחנו עולות על מטוס ללונדון ומתרחקות מהבית ומהמשפחה לשבועיים ומגשימות חלום ששתינו חולמות עליו מגיל אפס בערך!
כשהגיע הזמן לעלות על המטוס כולנו הלכנו לכיוון השער ושיחקנו משחקי היכרות עד שבאמת היינו צריכים לעלות על המטוס, אחרי טיסה של חמש שעות של ציפייה והתרגשות הגענו ללונדון וכשירדנו מהמטוס הרגשנו את האוויר הקר של אנגליה, שמענו את המבטא המהמם וראינו אנשים יפים ומטופחים.
בשדה התעופה חיכתה לנו המדריכה סוזאנה מה-EF והיא לקחה אותנו לאוטובוס שלקח אותנו לקיימברידג', הדרך הייתה מדהימה, הכל ירוק, הכל נקי והכל יפה!
בדרך הביאו לנו את הארוחת צהריים שעליה קראתי הרבה מאוד פה בקהילת הילדים, כולם הזכירו את זה כ"השקית" ושהאוכל שבפנים לא משהו אבל לדעתי הוא היה ממש טעים! ואז אחרי נסיעה של שעה בערך הגענו לקיימברידג', לקלייר קולג' ואני די התאכזבתי כי חשבתי שהאוניברסיטה תהייה גדולה יותר ושיהיו שם יותר אנשים אבל כל זה היה שטויות כי אחרי שלמדתי להכיר את המקום הבנתי שטעיתי ובגדול!
כשהגענו לאוניברסיטה חילקו לנו מפתחות לחדרים ואנחנו העברנו את הכסף שלנו לכספת, כשאני ונועה באנו לקחת את המזוודות שלנו ניגש אלינו המדריך המקומי והחתיך דני והוא עזר לנו להעלות את המזוודות לחדר.
אחרי שהתמקמנו בחדר ירדנו למטה והתחלנו להתחבר לאנשים, דיברתי עם ילדים מהולנד, מטורקיה, מברזיל, ממקסיקו ומעוד מלא מקומות וכמובן שגם עם המדריכים של ה-EF.
אחר כך הלכנו לארוחת ערב שהייתה במרחק של עשר דקות הליכה מהאוניברסיטה ובאמת שכל צעד שעשיתי שם נדהמתי מהיופי של המבנים ושל האנשים זה פשוט היה מדהים, וכל הזמן חשבתי איך אני אזכור את הדרך הזאת? היה ממש מסובך! אבל הדרך הזאת הפכה להיות משהו שנחרט לי בזיכרון כי כל יום הייתי עושה אותה לפחות ארבע פעמים אם זה לארוחת ערב או לשופינג בקניון או לדוכן קרפים הקבוע.
ביום השני היה מבחן רמות שהיה בסדר לא קשה אבל גם לא קל, אחר כך היה לישראלים סיור בקיימברידג' עם המדריך אנדי, הסיור היה מהמם, ראינו כנסיות ואוניבסריטאות ממש ישנות, אחר כך נתנו לנו מלא זמן חופשי לשופינג. בערב המדריכים של ה-EF עשו לנו מסיבה והיה ממש כיף!
באופן כללי סדר הימים היה- בבוקר לימודים/פעילות ואז הייתה ארוחת צהריים וזמן חופשי ובזמן הזה יכולנו לצאת לעיר לשופינג או שלפעמים היינו מדלגים על הארוחת צהריים והיינו יוצאים לאכול בחוץ(את כל זה נתנו לנו לעשות רק בשבוע השני כשכבר ידענו את הדרך) ואז שוב לימודים/פעילות תלוי מה היה בבוקר.
באמת שכל יום שם היה כיף ומעניין גם בלימודים וגם בפעילויות, כל יום שם הוצאנו כלכך הרבה אנרגיות והיינו חוזרים לחדרים בערב ממש עייפים אבל כמובן שזה לא מנע מאיתנו לצאת מהחדרים אחרי הרום צ'אק. הימים שם עברו ממש מהר לא הספקתי למצמץ וכבר עבר שבוע.
ביום שישי עשינו קידוש ואנדי וסבסטיאן המדריכים של ה-EF הצטרפו אלינו.
ביום שבת נסענו ללונדון, הייתי אומרת שהיא יותר מגניבה מיפה, היא ענקית ויש בה המון המון אנשים ובגלל זה אני אהבתי הרבה יותר את קיימברידג'. באותו יום שיחקנו הגמד והענק ביחד עם המדריכים של ה-EF שליוו אותנו ללונדון והענק שלי יצא המדריך אנדי וממש השקעתי בשבילו!
ביום ראשון נסענו לעיר של שייקספיר, סטרסטפורד, עיר קטנה, מהממת ומגניבה עם שוק כזה של אומנות ואוכל, אחר כך נסענו לטירת וורוויק וזה היה המקום הכי מגניב שראיתי בחיים שלי כי אני ממש אוהבת טירות ומבנים של פעם והיה מדהים לראות איך הם שימרו את המבנים.
ביום רביעי בצהריים כל הקבוצה הישראלית נסעה ללונדון שוב למדאם טוסו מוזיאון השעווה שהיה ממש מגניב ואז הלכנו לראות את המחזה wicked וזה היה פשוט מדהים!! התפאורה, התלבושות, השחקנים, האולם הכל היה פשוט מדהים!
ביום שבת האחרון הלכנו ללונה פארק והיה שם מטורף!! כל רכבת הרים שם יותר מפחידה מהשנייה!
לפני שהלכנו אני ועוד כמה ילדים הלכנו מלחמת מים והיה ממש כיף.
כשחזרנו לאוניברסיטה אנחנו הקבוצה של הישראלים הכנו מסיבה לכל המדריכים של ה-EF ולמדריכים שלנו הישראלים, הכנו להם ריקוד וברכה והבאנו להם שוקולדים מישראל ולדניאלה ויואב המדריכים הישראלים קנינו יומנים וכולנו כתבנו בהם ברכות, נפרדנו מכולם והצטלמנו עם כולם ואז לסיום עשינו עוד פעם מלחמת מים והיה כיף בטירוף, ממש רצינו למצות את החוויה עד הסוף וכמובן להשאיר חותם, לא יכלה להיות דרך יותר טובה לסיים שבועיים פשוט מדהימים שבהם חווינו כלכך הרבה חוויות ויצרנו כלכך הרבה זיכרונות וחברויות לכל החיים, שבועיים שאני וכל הקבוצה לא נשכח בחיים.
ביום ראשון קמנו לבוקר עצוב מאוד נפרדנו מהחדר, מהחדר אוכל, מהמשרדים, מהילדים הבודדים שנשארו שם, מהמדריכים ומהאוניברסיטה ועלינו על האוטובוס, בדרך נפרדנו מקיימברידג' ונסענו לגריניץ' ומשם ישר נסענו לשדה התעופה וכולנו היינו ממש עצובים אף אחד מאיתנו לא רצה לחזור ואף אחד מאיתנו לא באמת התגעגע למשפחה ולישראל כולנו רצינו להישאר בקיימברידג' עם החברים שלנו ועם המדריכים שלנו ועם השגרה שלנו ועם הארוחות בוקר וערב שלנו ועם הצחוקים שלנו.
היו עוד מלא פעילויות ועוד המון המון דברים שעשינו כמו הבאולינג או משימות שנתנו לנו לעשות ברחובות קיימברידג' או השייט בנהר אבל אני פשוט לא רוצה לחפור יותר ממה שכבר חפרתי ואני גם רוצה להשאיר לכם מקום להפתעה!! אני חושבת שהרבה דברים שם הפתיעו אותי וזה גרם לחוויה להיות מיוחדת ומדהימה עוד יותר!!
אין ספק שזאת הייתה החוויה הכי מטורפת, מדהימה, משפיעה, מלמדת וכיפית שחוויתי אי פעם, בשבועיים האלה חוויתי ועשיתי דברים שאני לא מספיקה לעשות בשנה!! ובגלל שזה היה כלכך עמוס זה עבר במהירות האור, באמת, זה עבר ממש מהר והייתי עושה הכל מהתחלה בלי לחשוב פעמיין בכלל, בגלל זה אם אתם מתלבטים אם לנסוע או לא ללא ספק תסעו!
לקבוצה שלי: אני אוהבת אתכם כלכך!! ומתגעגעת בטירוף!!
החוויה השאת לא הייתה אותו הדבר בלעדיכם, אני באמת מרגישה שהפכנו להיות שם משפחה כי תמיד היינו שם אחד בשביל השנייה וזה היה כלכך כיף ומדהים!!! 
