אוקיי, איך אני אתחיל ?
כשבועיים לפני הטיסה, היה לנו מפגש לכל החבר′ה איפשהו בתל-אביב. לאחר מכן הצטרפתי לדף הפייסבוק של הקבוצה, עשינו שיחות בסקייפ והתחלנו להכיר אחד את השני לעומק יותר כבר לפני הטיסה עצמה.
אז יום לפני הטיסה, כשכולם ניסו להרדם, הכל היה הפוך - המשכנו לדבר ב"What′s up" ולא נרדמנו. הגענו לשדה התעופה עייפים ומרוגשים ופגשנו את כל החברים.
דיברנו עם כל החברים, הכרנו אחד את השני, עברנו את ביקורת הדרכונים ועלינו היישר אל המטוס.
במטוס, החלפנו מקומות, כדי לשבת עם החברים כמובן ולא עם אנשים לא מהסאמר סקול, וטסנו כ-5 שעות מלאות צחוקים, דיבורים ועוד...
כשהגענו, היינו מוטשים מעייפות, וכאשר נסענו לכיוון ברייטון על-ידי האוטובוס, כולם כבר נרדמו.
כשהגענו לברייטון, לטירה האדירה, כולם יצאו מהאוטובוס מלאי רגש.
בקולג′ עצמו, הסבירו לנו איפה המגורים של כל אחד, איזה חדר של מי, עשו לנו סיור והכירו לנו את האוניברסיטה.
לאחר שדי התרגלנו למקום, התחלנו לדבר עם הילדים מהארצות האחרות - שוויץ, איטליה, ספרד, רוסיה ואוקראינה - כמובן שבהמשך הגיעו ילדים מארצות אחרות.
הגענו ישר לארוחת הערב, כמובן שפחות נהנינו מהאוכל, והתחלנו להכיר את המקום.
בבוקר, לאחר ארוחת הבוקר, התחלנו את היום ב-Activities, פעילויות, כמו כדורגל, כדורעף, מחניים וכדומה...
אחרי הפעילויות, הלכנו לחדר האוכל לאכול.
לאחר מכן, עשינו מבחן חלוקה להקבצות - כאשר בו, רוב הילדים, או יותר נכון, הילדות, נלחצו.
לאחר המבחן, עברנו ישר לארוחת הערב ולאחר מכן לפעילות הערב.
בכל כמה ימים, היו לנו יציאות - לברייטון עצמה (קניות), לונדון, מאדאום טוסו (מוזאון השעווה) ולעוד עיר ששכחתי את שמה שגם בה עשינו קניות.
ביום האחרון, כולם בכו והיו עצובים לקראת העזיבה, נפרדנו מכל אחד ואחת ויצאנו לדרכינו, לשדה התעופה היטרו בלונדון.
כמובן שביום האחרון, כולם היו עצובים ונפרדו מכל הילדים - חלקם בכו וחלקם לא... כולם מתגעגעים לכולם ושומרים על קשר.
בקיצור, נהניתי מכל רגע ורגע, הכרתי המון חברים מהארץ ומארצות אחרות ואני אקווה לשמור על קשר עם כולם.
חוויה של לפחות פעם בחיים - אני ממליץ בחום לכולם לעבור אותה !
