זה היה הפעם הראשונה שלי בסמאר סקול, הפעם הראשונה שלי בחו"ל בכללי. וכנראה הפעם האחרונה בסמאר סקול (לא רוצה להתגייס שנה הבאה
)
האמת בשבוע הראשון ממש רציתי הביתה ובסוף השבוע הרגשתי שמיציתי את המקום הזה. את הלא-הרבה אנשים שהיו שם. אבל בשבוע השני התחיל משום מה להיות לי יותר נחמד, לא יודעת למה לא הבנתי מה השתנה אבל פשוט הרגשתי שהיה לי יותר טוב. האמת גיליתי שאני לא מתחברת לאנשים כול כך ולא שזה הפריע לי היו את הבנות המדהימות שהיו איתי בפלאט שכבר הרגשתי שאני לא צריכה להיות סביב מליון אנשים, היה לי ממש כיף ומצחיק עם הקבוצה הקטנה והנחמדה של חמישתנו
לאט לאט התחברתי לאנשים אבל בסופו של דבר אין על פלאט 50!
האמת שהשיעורים היו ממש לא משהו, לא ממש הרגשתי שלמדתי יותר אנגלית אולי בדיבור אבל בכתיבה (זה הדבר שהכי בעייתי אצלי) לא היה שום שינוי.
היו הרבה דברים שאני לא ישכח מהסמאר סקול: את המדריכים הבריטים החמודים שלנו (חוץ ממייק הוא היה סתם רשע), את ההליכה המטורפת שהיתה בלונדון (כשהרגשתי שהלכתי לאיבוד עם מעיין כי פתאום הינו לבד באמצע לונדון הדבר הכי מפחיד שקרה לי איי פעם מזל שאחרי כמה דקות הקבוצה באה), את המחזמר המדהים שהיינו בו!! (של שירי קווין ואני כזאת רגישה שבכיתי שם אפילו לא יודעת למה), את הנסיעה המצחיקה ברכבת התחתית (שג′ס לא הספיק לעלות לרכבת וה"תעלו מהר מהר מהר!" וה"תרדו מהר מהר מהר"), את הנופים המדהימים של אנגליה הכול היה כול כך ירוק!
וזהו בעצם איסבורן היתה אחלה חוויה ואני ממליצה ללכת באמת אולי אפילו עם קצת קשה ואתם מרגישים שאתם כבר רוצים הביתה בסוף מבינים כמה זה היה כיף 
