חזרזיר יבלות צעיר!

hello! לקוראי הסיפור המרתק שלי, קוראים לי אמילי.
הייתי בסאמר סקול ברדינג לשנת 2012! ואני דיי בטוחה שאני לא אשכח את אותם שבועיים שהייתי שם וגם חלק מהילדים שהכרתי ונורא התחברתי אליהם.
אז אספר מההתחלה...
הכול בעצם התחיל בשדה התעופה. אני קמתי מוקדם בבוקר כדי להגיע לנקודת המפגש בזמן, המזוודות היו כבר מוכנות הייתי רק צריכה להיתלבש , להכניס מברשת שיניים ועוד דברים קטנים שהייתי צריכה לכניס, לנשק את הכלב שלי כפרידה ולהית′. 
הגענו לנתב"ג שם היו המדריכים והילדים שהגיעו לפניי...
אם הייתי צריכה לתאר את אותו הרגע ,איך הרגשתי הייתי אומרת "אלוהים יישמור" .
אני הייתי בטוחה לא רק שאין שם אנשים נורמלים או כאלה כמו החברים שלי מהבצפר אלא שכולם יהיו נגדי ואני רק אסבול שם. (אני כותבת את זה וצוחקת עד כמה שזה מגוחח).
לא רציתי לעזוב את ההורים שלי אבל בסופו של דבר עזבתי אותם כשהעברנו מזוודות למטוס, זה היה עצוב, כואב ומפחיד אבל בסדר. 
לאחר שעברנו את כל בדיקות הדרכון למיניהן הגענו לדיוטי פרי. סתם היסתובבתי שם עד הזמן שהיינו צריכים להיפגש לא קניתי שום דבר וגם לא דיברתי עם אף אחד באותו זמן ואני ממש לא רציתי לנסוע. 
בזמן שחיכינו למטוס הוצאתי לי את ספר המתמטיקה שלי, מחברת וכלי כתיבה והתחלתי במלאכה (כע חנונית חבל"ז) 
כשעלינו למטוס גם שם לא דיברתי עם אף אחד ובחצי מהנסיעה פתרתי תרגילים מרתקים במתמטיקה.
כשהגענו לאנגליה עיניי ניפתחו לרווחה. מייד ידעתי גם אם לא אדבר שם עם אף אחד אנגליה לא תאכזב אותי וכך זה היה. 
רק השדה תעופה והשירותים שבו הלהיבו אותי.
מפה בערך התחיל כל הכיף.. 
כאשר יצאנו מהדלת של הלקיחת מזוודות לכיוון היציאה פגשו אותנו המון צלמים ועיתונאים (סתם זה הספורטאים שבאו לאולימפיאדה כן כן)
משדה התעופה אסף אותנו אוטובוס חלומי (כן גם מהאוטובוסים התלהבתי שמה)
עם כיסאות עור ועם ניקיון אידיאלי, וכמובן נהג שיושב בצד הפוך ממה שאנחנו רגילים.
הגענו לרדינג OLLY הג′ינג′י עם הגבות הלבנות החמודון פגש אותנו וחילק מפתחות וכרטיסים כאלה לדלת הראשית לבניין, התמקמנו, הלכנו לאכול ארוחת ערב ואז הלכנו לטקס כזה שמרדיכי ARDMORE מציגים את עצמם ומסבירים מה מצפה לנו במחנה. 
לא אפרט על כל יום ויום שעבר עליי שם כי היו 14 כאלה והסיפור ייצא סתם חופרני למרות שהוא עכשיו גם כזה, אבל מה שעברתי במחנה ובכלל בסאמר סקול ואנגליה זה:
הכרתי המון ילדיםגם מישראל וגם מארצות אחרות, למדתי לשחק סוגי ספורט שונים בסגנון אנגלי, השתגעתי שם(במובן הטוב), צחקתי בלי סוף, ראיתי מלא חאתיכים, למדתי בכיתה אחת עם ילדים ממוצא שונה, למדתי לשחק פוקר ובלאק ג′ק או לפחות למדתי ת′כללים של זה, הייתי בלונה פארק רכבות ההרים הכי מאגניב שהייתי עד היום, רקדתי בדיסקו עם כל העולם, הייתי חולה עם חום 39 והדבקתי כמה ילדים, איבדתי את הפלאפון שלי במחזמר שהיינו שניקרא WE WILL ROCK YOU מבוסס על שירי QUEEN הנהדרים, קניתי מלא מלא מזכרות, עוד פעם הישתגעתי, שרתי שירים, הופעתי פעם אחת בכישרונות צעירים, ראיתי הטאוור ברידג′, לונדון איי, ביג בן, בקינגהאם פלאס, הייתי בעיירת חוף ברייטון ואני דיי בטוחה שקרו עוד דברים מאגניבים במיוחד בשבועיים האלה.

אסכם את כל מה שכתבתי בזה ש.. כן זה עולה 15000 שקל סכום לא קטן, והיו מלא כאלה ברדינג שנסעו באופן אינדיוידואלי(פרטי/אישי) ללא מדריכי קבוצה ספציפיים אלא סתם הצטרפו לקבוצה ואולי קיבלו טיולים קצת שונים והם גם יכלו לשלם מרוב על כמה זמן שהם רוצים לשהות במחנה בקיץ. אבל אני נורא נהניתי עם המדריכים מקמפוס גל ועידן הם באמת עזרו לי, הביאו לי את התרופות כשהייתי חולה וניסו לפתור כלבעיה שצצה וערכו לנו קידוש לשבת ועשו הפתעות שונות וגם הקבוצה הישראלית הייתה דיי גדולה ולא צצה שום בעיה ולרוב הילדים בקבוצה התחברתי דיי בקלות ונהיניתי איתם. 

וזהו.. המשך חיים מהנים :P
להית′.