אני עדן, בת 15 מחולון, ואת הקיץ שלי השנה העברתי קצת אחרת..(;
סאמר סקול-קיימברידג′-2012, נרשם אצלי כאחת החוויות העוצמתיות שעברתי אי פעם, מכל הבחינות!
מגיל קטן אני זוכרת את החלום לנסוע לסאמר סקול, תמיד זה היה נשמע כמו פנטזיה ומשהו קצת רחוק ממני. כי בכל זאת, שבועיים-בלי ההורים-באנגליה-עצמאיות מוחלטת..זה משהו שהיה קצת רחוק ממני.
השנה, בגיל 15, החלטתי שהגיע הזמן לממש את החלומות שלי ונסעתי עם 2 חברות טובות לאנגליה-קיימברידג′.
כל פרט ופרט מהחוויה העצומה הזאת נחקק אצלי, זה ממש כמו סדרה שכל יום היה מעין פרק שאוכל להיזכר בו בכל רגע נתון.
אני זוכרת את הרגע שהודיעו לי על המפגש שלפני הטיסה, את האריזה של המזוודות, את הנסיעה לשדה התעופה, העברת דרכונים, עלייה למטוס-שינה במטוס-שיעמום במטוס-התרגשות במטוס, ההגעה לאנגליה, הנסיעה המיוחלת לקיימברידג′, קבלת הכרטיס לחדר, ארוחת הערב הראשונה, ארוחת הערב השנייה.... והרשימה עוד ארוכה ויכולה להימשך לנצח!
הלימודים הועברו בצורה כייפית ומהנה, ממש לא כמו המשמעות של המילה ′לימודים′ שעולה ברוב הראשים של כולנו כשאנחנו שומעים אותה.
כן למדנו, אבל הצלחנו בצורה כלשהי להינות ולהבין יחד. לדוגמא, מהשיעור הראשון חולקו לתלמידי הכיתה שלי דפי טקסט של מחזה, ובכל שיעור עשינו חזרות והתחלקנו לתפקידים. ביום הלימודים האחרון הצגנו כולנו את המחזה, היה מדהים!
הפעילויות נתנו אווירה שונה, נפלה בחלקנו הזכות להכיר מקומות מדהימים ברחבי קיימברידג′, לעשות פעילויות ספורטיביות ברוח של אנגליה, לצחוק, לרקוד, לשיר..כל מה שעולה על הדעת!
כל הפעולות שהזכרתי כבר, תוסיפו לזה את העובדה שעברנו אותן עם ילדים מארצות אחרות. נתקלנו בתרבויות שונות, מנהגים שונים, שפות אחרות, התנהגות שונה..ואף רכשנו חברים!
אחת התרומות הגדולות ביותר מהמסע הזה, זה הביטחון לדבר באנגלית. באנגליה נוצר מצב בו דיברנו מרבית הזמן באנגלית, זו הייתה הדרך היחידה לתקשר כאשר רצינו לדבר עם ילדים מארצות אחרות. אפילו אם מדובר במורים, במדריכים(שהיו מדהימים ומצחיקים אגב)..השפה שהייתה ידועה ומוכרת להם היא אנגלית-כך שהיינו חייבים להתאים את עצמנו!
סאמר סקול זו חוויה שהייתי ממליצה בחום לכל נער ונערה לעבור.
הכרתי אנשים מדהימים בזכותה, מקומות מרהיבים ויוצאי דופן, התמודדתי עם דברים שלא היה יוצא לי להיתקל בהם בארץ כשאני עטופה בזרועות המשפחה שלי כמובן, תרבות שונה, אוכל שונה(!!!), הכל פשוט היה אחר!
החשש מתחושת הבדידות והחוסר אונים מבחינת המשפחה נעלמה ברגע שהכרתי את המדיכות המהממות שלי לארה והילה, שהיו כמו אימהות בשבילי ואפילו חברות(:
סאמר סקול-2010-מחזור ראשון-אני מתגעגעת!♥
