אפשר כבר להתחיל בזה שהסאמר סקול היה אחת החוויות המדהימות ביותר שהיו לי בחיים !
יום ראשון ה15 ליולי הגיע היום הגדול !
קמים מוקדם מוקדם בבוקר אחרי לילה שלא ממש ישנים בו מרוב התרגשות, בודקים בפעם המאה שהכל מוכן ויוצאים לדרך לשדה התעופה.
בשדה אפשר כבר לראות עשות ילדים עם תיקי הקמפוס מסתובבים בטרמינל, חיבוקים אחרונים להורים וממראים בטיסה ללונדון !
כשהגענו לברייטון כולם מתרגשים ולא מאמינים שזה באמת סוף סוף קורה, מתחלקים לחדרים עושים סיור במקום פורקים את המזוודות והולכים לאכול ארוחת ערב ביחד.
בשבוע הראשון בבקרים היו לנו פעילויות ובצהרים שיעורים בקבוצות קטנות עם ילדים מכל מיני מקומות בעולם התחברנו לילדים כלכך חזק שהרגשנו כאילו אנחנו מכירים אותם כבר שנים ! וכשחלקם עזבו בסוף השבוע הראשון שלנו זה היה נורא עצוב 
בשבוע השני כבר התחלנו להרגיש בבית וכולם כבר הכירו אותנו, המורים והמדריכים, ידענו איך להגיע מקום למקום בלי בעיה והכרנו את הזמנים בעל פה.
היה גם כבר שמשי ואפילו הלכנו לים ולטייל בברייטון שוב.
הבנות מישראל גרו ביחד באותו בניין מגורים וכל בוקר הייתי מתעוררת מעירה את אמה (חברתי לחדר שאיתה גם באתי מישראל ביחד) והולכת לראות מי התעוררה גם כבר והולכות ביחד לארוחת בוקר.
הכל היה ביחד עם כולם, תמיד היה מה לעשות, אף פעם לא היה משעמם! הרגשנו מאוד עצמאיים.
אי אפשר לתאר בכלל את ההרגשה של החברויות שנוצרות ומתחזקות שם כלכך מהר !
לקראת סוף השבוע השני ניסינו להדחיק כמה שיותר את העובדה שאנחנו עומדים לעזוב, איך אפשר ?! כלכך מושלם לנו פה ! איך לא נראה יותר את כל החברים מאיטליה ושוויץ וספרד ורוסיה ?! איך לא נגור ביחד באותם חדרים ?!
איך לא נאכל ביחד ? נלמד ביחד ? נשב ביחד בקפיטריה בין השיעורים ? נשב על הדשא ביחד ונדבר ? איך לא נצחק ביחד בטיולים ופעילויות ? קשה מאוד להשלים עם זה...
בערב האחרון קיבלנו את מבחני הכניסה והיציאה ותעודות ואפילו אני ועוד כמה ילדים קיבלנו תעודות הצטיינות על דברים שונים, יצאנו החוצה כל הילדים מכל הארצות והתחבקנו ודיברנו ובכינו וצחקנו עד שהמדריכים היו צריכים להפריד ביננו כמעט בכוח 
.
בטיסה חזרה לארץ כולם היו ביחד כל הזמן, עוד הכחשנו את זה שאנחנו עוזבים את אנגליה ואחד את השני וחוזרים לשגרה. בטיסה כולם ישבו ביחד ודיברו וצחקו ושרו (כן מסכנים האנשים באחרים שטסו איתנו שלא קשורים לסאמר סקול,
אבל לא נורא)
הגענו לארץ, תמונה אחרונה, חיבוקים אחרונים, דמעות אחרונות וכולם מבטיחים לשמור על קשר (ובאמת מאז שהגענו עוד לא עבר שבוע וחצי וכבר נפגשתי עם חברים מרחבי הארץ 3 פעמים!)
בקיצור בהחלט חוויה מדהימה ! והקיץ הכי טוב שהיה לי בחיים !
