היי,
אני שלי גולדנר מתל אביב, ולפני כמה ימים חזרתי מהחוויה המדהימה ביותר שהייתה לי בחיים.
את הרעיון של הסאמר סקול הביאה לי חברה שלי עדה, ואחרי משהו כמו חצי שנה של התלבטויות נרשמתי.
התרגשנו ודיברנו על זה כל הזמן ואז הצטרפה עוד חברה, מאיה שהיא גם הייתה השותפה שלי בחדר. כבר משהו כמו חצי שנה לפני שטסנו הייתה קבוצה בפייסבוק של כל מי שס ששם אנחנו התרגשנו וספרנו את הימים עד זה יגיע.
בנוסף ארגנו מפגשים כדי להכיר אחד את השני יותר טוב לפני הטיסה.
כבר שבוע לפני הטיסה לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מזה, וההתרגשות רק הלכה וגברה.
בלילה של הטיסה אף אחד לא הצליח לישון לפני והגענו לשדה תעופה בסביבות 3 וחצי. אחרי כל הפרידות מההורים הלכנו לכל הבדיקות הבטחוניות האלה שאותן ניצלנו לדיבורים, בעיקר על ההתרגשות.
כשהגענו לדיוטי פרי הייתה לנו רק שעה להיות שם ואני אישית ניצלתי אותה על אוכל- הארוחה הטעימה האחרונה שלנו...
הטיסה הייתה הזדמנות מצויינת להכיר את כולם ולהתחבר לאנשים. בסביבות 11 הגענו לאנגליה לשדה תעופה בלונדון, והייתה נסיעה משהו כמו שעה וחצי לקיימברידג′.
מקום המגורים הוא לא בדיוק מה שציפינו ודמיינו אבל בכל זאת אין לי תלונות עליו. החדרים זוגיים וגדולים וכוללים שירותים ומקלחת, שתי מיטות נוחות, ארון, מגירות, כיסא, כורסא, שולחן ושידה. (לא ברור בשביל מה השולחן- אולי הם חושבים שמישהו באמת עושה את השיעורי בית).
קיבלו אותנו בחדר שזכה לכינוי החדר הפרוע בזכות המסיבות המטורפות שהיו שם. ואז, לראשונה, נחשפנו לשקיתתתת!! טהטהטה! מי שלא קיבל שקית לא יכול להבין מה זאת השקית. בעקרון היא כוללת סנדוויץ′ עם לחם עם מרקם משונה וסלט ביצים שאם מחפשים טוב רואים בו דברים חשודים ולא מזוהים. יוגורט שטעמו ימשיך לרדוף אותי עד סוף ימי חיי, חטיף שוקולד שנראה כמו ג′וקים מעוכים אז לא העזתי לטעום אותו, וצ′יפס.
טיפ על הצ′יפס - אם העטיפה בצבע כחול או אדום אז תאכלו.
אבל אם זה ורוד או ירוק (צ′יפס בטעם קטשופ או צ′יפס בטעם חומץ) תנו את זה למישהו שאתם ממש שונאים. אחרי שהתארגנו בחדרים ופרקנו את המזוודה יצאנו החוצה האמת שהאוכל בארוחת ערב לא מגעיל בדרך כלל, פשוט גם לא טעים..
לפעמים היו ימים שהם הפתיעו והאוכל באמת היה טעים, ולפעמים היו ימים שהעדפנו לאכול במקדונלדס... ביום שני קמנו והלכנו לארוחת בוקר שהייתה בסדר אבל מאוד לא מגוונת. היא כללה קרואסונים, צנימים שאפשר לשים עליהם חמאה גבינה צהובה או פסטרמה וכמה סוגי קורנפלקס והמפורסם מביניהם הוא הקוקו פופס, או כמו שאלחנדרו קורא לזה, "צ′וקו פופס".
אחרי ארוחת הבוקר הלכנו למבחן רמה שבו הפגנו את כישורי עבודת הצוות שלנו. אחרי ארוחת הצהריים הלכנו לסיור בקיימברידג′, הצטלמנו וסקרנו את חנויות הבגדים באיזור.
כשחזנרנו אמרו לנו מה הרמה שלנו ונתנו לנו מערכת שעות לשבועיים הקרובים. באותו היום אחרי ארוחת הערב עשו וולקאם פארטי לכל החדשים שהצטרפו בחדר המסיבות הפרוע.
אמנם המסיבות היו די עלובות (בעיקר בגלל המיקום שלהן) אפשר גם להינות בהן. היום השלישי זה היה היום הראשון של השגרה של לימודים ופעילויות.
בפעילות לקחו אותנו לפארק גדול ויפה כזה לייד הקמפוס שכולל מגרשי טניס ומדשאות ענקיות. ובלימודים, אממ.. למדנו..
אחר הצהריים נסענו ללונדון למחזמר מלך האריות. התפאורה והשחקנים היו מדהימים, אבל זה היה מעייף קצת לשבת שם 3 וחצי שעות... ככה עברו להם הימים עד יום שבת שבו נסענו ללונדון המדהימה וביקרנו באתרי תיירות מפורסמים.
ביום ראשון לקחו אותנו לפארק השעשועים הכי גדול באנגליה ואני מאוד התרשמתי ממנו לטובה, (שם לראשונה התגברתי על הפחד שלי מרכבות הרים). הבעיה היחידה הייתה שלא היה לנו מספיק זמן שם (מי סוגר לונאפארק ברבע ל 4 ?!).
ביום שני חזרנו לשגרת הלימודים והפעילויות, או יותר נכון רק לימודים כי מהפעילויות הברזנו והלכנו לשופינג. השבוע השני עבר תוך שנייה והספקנו לעשות בו המון דברים, לחגוג יום הולדת לשתי בנות, ללכת למוזיאון תעופה משעמם, ללכת לבאולינג ועוד..
כמה דברים על הדברים שאסור לעשות, "הקונדסונים" - אני חושבת שהכללים הם אחד הדברים שהפכו את הסאמר סקול לכיפי, כי עברנו על כל חוק אפשרי.
בארוחת צהריים אמרו לנו שמותר רק בקבוק אחד אז כמובן שכל הישראלים כל אחד לקח 20 בקבוקים לחדר. אמרו לנו שאסור לצאת מהחדרים אחרי 22:00, אז כמובן שהסתובבנו במסדרונות עד 2... ביום האחרון בגלל שהרעשנו תפסו אותנו ושומר רדף אחרינו עד החדר וזה באמת היה אחד הקטעים הכי מצחיקים שהיו לי. מה שכן, אם המדריכות אומרות להירשם בארוחת ערב כדאי לכם לעשות את זה, נסיון אישי...
ביום של הטיסה כולנו היינו עצובים ובנחיתה בארץ כולם בכו. כשמתרגלים במשך שבועיים להיות עם אותם אנשים ללא הפסקה מתגעגעים אליהם גם אחרי כמה שעות שלא רואים אותם.
אני חוויתי בסאמר סקול חוויה מדהימה שגם שיפרה לי את האנגלית דרך אגב.
באמת שאם מרשים לכם ואתם מתלבטים אם לטוס או לא, זאת החוויה הכי מדהימה שיש ואתם לא יכולים לפספס את זה.
