מדריכים מעדכנים מהשטח

סאמר סקול יומן מסע הוא המקום לקרוא את סיפורי המדריכים בזמן אמת.
כל שנה בזמן אמת המדריכים מדווחים מהשטח, מה עשינו היום, כל הצחוקים שהיו, סיפורי אהבה חדשים... תקראו ותבינו באמת מה זה סאמר סקול !

היום החמישי - 07/11/2019

שלום לכולם! הנה עבר יום חמישי, יום נוסף ותכף נגיע לסוף השבוע ואנחנו לא מאמינים כמה מהר הדברים קורים! ...
קרא עוד
כניסה ליומן מסע

הפרופיל שלי
  • כינוי:

    ענבר פלאור

  • מרכז: איסטבורן
  • יצאתי בקיץ: 2011
  • שלח דואר אלקטרוני לחבר
    • השם שלי:
    • המייל שלי:
    • הטלפון שלי:
    • נושא:
    • תוכן ההודעה:
    •      
       
הפרופיל שלי

ענבר פלאור  (ענבר פלאור)

אני ענבר, בת 16 וחצי מאשדוד- ...

ליאור ברס  (lior0527)

אז עברתי פה על סיפורים של ...

נדב פרלמן  (נדב פרלמן)

אוקי, אז כל הרעיון התחיל לפני ...

לילך גלבוע  (כובע)

אחרי שהיינו תקועים אחד בתחת ...

למיס אבלאסי  (בובה = ))

אז ככה... זה התחיל מנקודת ...

ואאל זינה  (wael)

hey , my name is wael , i′m ...
לכל סיפורי המחזור
אני ענבר, בת 16 וחצי מאשדוד- וטסתי עם שתי חברות לסאמר סקול באיסטבורן. 
מה אפשר לכתוב, שיעביר במילים את החוויה? 
בהתחלה היו המון חששות, במיוחד כי היינו המחזור הראשון ever באיסטבורן (חלוצים,כבוד!)- אבל ישר כשראינו את החדרים הרגשנו שנסתדר. הארון היה גדול (שזה, כידוע, כל מה שבחורה צריכה כדי להתרצות), המיטה הייתה יותר נוחה מהבית והוילון היה אדום. אדום! 
Smileys
אומרים שבימים הראשונים קשה, ומתגעגעים לבית- אבל אנחנו לא הרגשנו שום אווירה עצובה. להפך, היו צריכים להזכיר לנו להתקשר להורים.
מהר מאוד התחברנו לכל הקבוצה. נקשרתי לאנשים שביום יום לעולם לא היה יוצא לי לדבר איתם, ללא ההזדמנות הזו.
חייבת לציין לטובה את המדריכים- גל ועמית. תודה ענקית! אני לא יכולה לדמיין את השבועיים האלה בלעדיהם. תמיד דאגו, אפילו בשטויות הכי קטנות. 
אני ידועה כבחורה מגושמת בטירוף, ויום אחד לקחתי מגש אוכל וחשבתי לעצמי "איזו פאדיחה זו תהיה אם אפיל את המגש לרצפה". הייתי כל כך עסוקה בפחד להפיל את המגש, שלא שמתי לב שאני הולכת היישר לעבר סלסלת הלחמניות הענקית המיועדת לכל הקבוצות בקמפוס. אז. הלחמניות נפלו לרצפה והמגישים בחדר האוכל רצו לשחוט אותי. המדריכים מישראל עודדו אותי כשרציתי שהאדמה תבלע אותי- תודה 
Smileys
אז, לענייננו.
אני שומרת שבת, לכן בטיולים שנערכו בסוף השבוע נשארתי בקמפוס. אני זוכרת במיוחד שכולם היו חוזרים מהטיול ומוחצים אותי בחיבוקים (טוב, רק ליבר הBFF- כל השאר הרביצו לי- אוהבת אתכם! אבי תמות) כי הם כ"כ התגעגו אליי כי אני כזו יפה ומוכשרת והבלונד שלי נראה טבעי. כן, הייתי ממש פופולארית בקרב הקבוצה- המסכנים לא יכלו להסתדר בלעדיי.
לנושא אחר- האוכל הבריטי נחשב למקום השני ברשימת "האוכל הכי גרוע בעולם". בהתאם לכך לא היו לי ציפיות למסעדת גורמה, אבל אני חייבת להגיד שהפתיעו. לזניות, פסטה, פיצה, שניצלונים, המבורגרים, תפוחי אדמה ואפילו בר סלטים! וכמובן, פיש אנד צ′יפס. הרבה פיש אנד צ′יפס.
חוץ מכמה ימים של אוכל באסה, הכל היה מעולה וכולם פיתחו כרס חמודה וקטנה :) 

לסיכום,
השבועיים המדהימים האלה עברו בטיל- וכבר הגיע יום הטיסה לישראל. כולם חוץ מהקבוצה ישנו על המטוס ורק אנחנו לא הפסקנו להסתובב ולעשות שטויות. כשהגענו לארץ ניסיתי לדחות את רגע הפרידה כמה שיותר- לא הסכמתי להגיד שלום עד הרגע הממש אחרון. כשהגיע רגע הפרידה בכיתי כמו ילדה בת 5 עם שאר הבנות בקבוצה (בנים, אנחנו יודעות שבכיתם בלילה.) ואני מתגעגעת למקום ולקבוצה עד עכשיו.
אז למקום כבר אי אפשר לחזור לצערי, אבל הקבוצה שלנו מנסה לארגן מפגש מהרגע שנחתנו בארץ. יש לנו קבוצה בפייסבוק, שם אנחנו מנסים לקבוע תאריך ומקום- אבל קשה מאוד לארגן מפגש לארבעים אנשים שגרים כ"כ רחוק אחד מהשני. לכן אני מקווה לזכות במפגש המאורגן בתחרות הסיפורים- קמפוס, אין קבוצה מגובשת מאיתנו! please? pretty please with fish and chips on top?
Smileys
נ"ב- כבר ציינתי שהבלונד שלי נראה טבעי? 
צ′ירס!
    לסיפור המלא    בחזרה לקהילת ילדים

  • שלח קישור לחבר
  • לפורום סאמר סקול וסאמר קאמפ
  • חזרה לקהילת ילדים


  • שלחו מייל לחברים ואתם בהגרלה