היייייי לכולללם! קודם כל, זה היה הסאמר סקול הראשון שלי, ובמפגש פתיחה שהיה לנו נורא חששתי שבגלל שאני באה לבד ויש סיכוי שאני לא יתחבר להרבה אנשים אז אני לא יהנה מכל החוויה של זה...
למרות כל החששות כבר בטיסה הכרתי אנשים מהקבוצה שלנו והבנתי שאין מצב שאני ישתעמם לרגע...
ביום למחרת אחרי שקיבלנו את החדרים והשתקמנו בהם, היה לנו מבחן שיבוץ באנגלית בבוקר בכתב ואח"כ בעל פה שבאמת שאין מה להלחץ מהם...
החוויות שהיו לי בשבועים האלו הן פשוט אין-סופיות!!... טיילנו בלונדון ובמרכז נורת′המפטון, ראינו את המחזר "גריז" שהיה פשוט מדהים ונהנתי ממנו כל כך למרות שאני בכלל לא אוהבת מחזות זמר.. והתפלאנו כולם שלמרות שנורת′המפטון היא במרחק שעה וחצי נסיעה מלונדון, היא עוברת מהר, ונותנת להשלים הרבה מאוד שעות שינה שהינו מבזבזים בלילה כדי לשבת עם כולם ולא לפספס שום רגע עם חוויות...
היו טורנירי כדורגל בהן התחרינו מול קבוצות של כל ילדי העולם שההיו- רוסיה, איטליה וספרד, התחרינו בכל מיני פעילויות ספורט כמו כדור-עף, כדורסל ובמבינטון... היו לנו סדנאות אמנות וריקוד שונות שמעבירות את הזמן ומשלבות בין כל הילדים מה שמאפשר להכיר אנשים חדשים מחו"ל ואת הקבוצה הישראלית שאתה בא איתה....
בילינו בהרבה מאוד ימי שופינג, ראינו מוזיאון נעליים ממש מדליק עם נעליים מכל השנים ומכל הסוגים שיכולים להיות, היו לנו ערבי סרטים ותחרויות כמו כשרונות צעירים ותחחפושות- בנים התחפשו לבנות ובנות לבנים, אני אפילו היתי אחת הבנות האלו וממש נראתי כמו גבר, אז ממש נהנתי מזה ומלעשות שטויות בתור בן אבל עכשיו זה אפילו קצת מביך אותי
חגגנו 2 ימי הולדת עם כל הקבוצה הישראלית, ובכל שישי עשינו קבלת שבת שלאט לאט הצטרפו אליה גם כמה חברים ספרדים ואיטלקים שממש היו קשורים לקבוצה שלנו...
בקיצור, זאת היתה חוויה מדהימה! שהעשירה אותי בכל כך הרבה תחומים- כמו לימודי אנגלית לא רק ברמה הטכנית אלא גם קיבלתי בטחון לדבר באנגלית מול אנשים, הכרתי חברים חדשים מהארץ ומחו"ל שאני מתגעגעת אליהם כל כך ומנסה לשמור עם כולם על קשר... בסה"כ אני חושבת שכולנו גילינו את רמת הארחיות שלנו, אם אנחנו יכולים להסתדר לבד, לנהל את הזמן שלנו ואת הכספים וכ′ו... זו חוויה שהיא נורא מלמדת, מעשירה ומלמדת על עצמך....... אני חושבת שזה מאוד פיתח אותי ונתן לי אידיאולגיות חדשות לחיים....
נהנתי ברמות מטורפות, והיה לי כל כך קשה לעזוב את כולם, נראלי כולם זוכרים את הבכי המר שלי
אבל גם היה חלק בי שהתגעגע לחברים בארץ... וגם לא ממש יכולתי להשאר...