עדי בראשי

קיימרידג' 2009

בהתחלה בהתחלה מגיעים לשם ולא מבינים מה קורה ..

אחר כך כבר יותר מתרגלים, ולאט לאט מכירים ילדים חדשים

איך שהגעתי ביום הראשון התחברתי לילדה, ממש חמודה וקוראים לה קלאודיה (היא מספרד)... לאחר שבועיים נהיינו יותר ויותר קורובות..

היא לא כל כך ידעה לדבר אנגלית, חברה שלי מיכל שהגיעה איתי ביחד לשם יודעת לדבר ספרדית, וככה נקשרנו שלושתינו יותר..

הפרידה והעזיבה הייתה קשה והיו הרבה רגעים ששלושתינו בכינו...

מצד אחד בא לך לחזור למשפחה לחברים ולארץ ומצד שני לא בא לך להיפרד מהם... 

לדעתי להגיע ללונדון עם הקמפוס הייתה חוויה שלא תישכח בחיים....

גם הלימודים זה לא עניין כל כך קשה .. זה גם לא כל כך לימודים ..

לפעמים יוצאים ללמוד בחוץ לפעמים בכיתה לפעמים רואים סרט וכל מיני דברים .. (גם המורים שם ממש חמודים)

העניין שאף אחד לא מבין  את השפה שלך ושאתה יכול לדבר איתם באנגלית

גם מעלה מאוד את הביטחון..

כשהגעתי ללונדון ממש התפאדחתי לדבר אנגלית ועכשיו אין לי שום בעיה אני מרגישה שהרמה שלי עלתה בצורה משמעותית ויש לי הרבה יותר ביטחון משהיה לי פעם....

המדריכים ממש מתחשבים (ככה לפחות אני הרגשתי שהייתה לי בעיה כלשהי...) ועוזרים ..

אני ממליצה לכולם להגיע כי זאת חויה לכל החיים ולא תצטערו על רגע אחד שהגעתם..!!!!!

אולי יהיו רגעים של געגוע חזק וגעגוע פחות חזק אבל בסך הכל זאת חויה...!!

בקיצור.....

היה ממש ממש כיף מאוד ניהנתי ואני לא אשכח בחיים את זה

מקווה שתהנו

באהבה 3>  עדי=]