אז ממה מתחילים ?
אני מניחה שמההתחלה, טוב לא בדיוק ממהתחלה כי יש הרי הרבה לספר ואם נתחיל ממש מהתחלה זה כמה חודשים קדימה אז נתמקד בעיקר.
הכל התחיל ביום הטיסה, או יותר יום לפני יום הטיסה.
לפי מה ששמעתי מרוב האנשים הם התרגשו ממש לפני הטיסה, לא הצליחו לישון וכאלה. אני דווקא ישנתי לא רע וקמתי לי בסבבה ב 3 [!@#@!] לפנות בוקר כדי להגיע בזמן [אחרנו קצת כמובן אבל העיקר הכוונה לא ?]
אז הגענו לשדה והאחים התחילו להשתעשע עם המצלמה, ההורים התרגשו ואני הייתי די קרירה, בלי דמעות ועניינים רק מחכה לטיסה עצמה [כי מעולם לא טסתי לחו"ל לפני כן..].
לקח קצת זמן ואז לקחו אותנו לבידוק הביטחוני ששמעתי עליו די הרבה לפני שהגעתי לשדה, קצת שאלות שגרתיות כמו "ארזת את המזוודה לבד ?" וממשיכים הלאה, בודקים שאין יותר מדי משקל במזוודה ומעבירים אותה הלאה. חזרנו להורים לפרדה אחרונה, חיבוקים ועניינים ואני באופן מפתיעה עדיין קרירה.
ואז הסתדרנו בתור, זוגות והתחלנו להתקדם פנימה..
עוד כלמיני בדיקות ועניינים [אפילו החרימו לי מספריים ששכחתי שקיימות בכלל><] ואז הגענו אל היעד הנחשק. לא עדיין לא אנגליה [תתרגלו, זה הולך להיות ארוך..] - הדיוטי פרי !
טוב נו האמת שהתלהבתי הרבה פחות מהשאר, אבל עדיין היה נחמד, אז כולם יצאו עם הרבה מתנות [לא בדיוק יצאו כי זה נשאר שם אבל הבנתם את הנקודה] ואחרי משהו כמו שעה של הסתובבות קבענו להיפגש לחכות די קרוב לעלייה למטוס. חיכינו וחיכינו, עשינו קצת שיחות הכרות ובסופו של דבר עלינו על המטוס.
וואו כתבתי הרבה, ועוד לא הגענו לאנגליה בכלל !
אז הטיסה הייתה די חביבה, אני אישית נהנתי [אבל אולי זה בגלל שעוד לא עשיתי את זה].
אחרי משהו כמו 5 שעות טיסה הגענו אל היעד הנחשק באמת - אנגלייה.
יצאנו מהמטוס, עברנו ביקורת דרכונים וכאלה, אספנו את המזוודות ויצאנו מהשדה, ואז נתקלנו לראשונה בנפלאות ה'וואו הם נוהגים הפוך
ועלינו על אוטובוס שיקח אותנו לקיימברידג'.
עוד קצת נסיעה והגענו. זה לא היה בדיוק ברור כי כשיצאנו מהאוטובוס לא בדיוק ראינו שומדבר מיוחד, כלומר בסדר הכביש פה הפוך אבל איפה המבנה האדיר שמראים בתמונות ?.. אז פנינו לתוך הרחוב ו-אוו עכשיו זה כבר יותר בכיוון.. מדשאות ועניינים ומבנה שנראה די עתיק.. הרשמות וסידורים, ארוחת צהריים ארוזה ויאללה לחדרים.
החדרים באמת הפתיעו, מרווחים והכל, שניים בחדר ומקלחת צמודה.
נחמד ביותר. קצת התארגנות וקדימה לארוחת ערב.
לארוחות ערב לקחו אותנו אל מחוץ למתחם לימודים, סוג של מסעדה או משהו כזה [בארוחת ערב האחרונה שם אפילו ראינו זוג שהתחתן שם..><"].
אני כבר לא בדיוק זוכרת מה עשינו באותו ערב אבל אני יודעת די בוודאות שבבוקר לאחר מכן נכנסנו לכיתות ונבחנו.
לא משהו מלחיץ במיוחד, סתם כדי שידעו לאיפה לשבץ אותנו.
אחרי המבחן התחלקנו לקבוצות לפי צבעים לפעילויות החברתיות.
אני הייתי בקבוצה הכתומה וביום הראשון היינו אמורים לעשות סדנת היפ הופ או משו כזה, אבל לא היו יותר מדי קופצים אז במקום זה זה הפך למשחק כסאות מוזיקליים משעשע.
בימים לאחר מכן כבר נכנסו לכיתות לימוד כמו גם עשינו פעילויות חברתיות בקבוצות, כך שזה הלך בוקר שיעור ואחר צהריים פעילות או להפך.
כבר התחלנו להתרגל למעין שיגרה שכזו - ארוחת בוקר, שיעור / פעילות, ארוחת צהריים, הפסקה, פעילות / שיעור, זמן חופשי, ארוחת ערב, פעילות ערב.
מובן שזו לא הייתה בדיוק שיגרה כי השיעורים זה לא בצפר אלא הרבה יותר חווייתי והפעילויות זה לא משו שאתה רגיל אליו כי אני לא יודעת מה איתכם אבל לי היה קצת משונה להסתובב עם אנשים מבלגיה נניח..
אבל כבר מתחילים לתפוס את העניין אחכ וזה נחמד ביותר.
ברור שהיו גם רגעים קצת יותר קשים, געגועים לבית ולמשפחה אבל זה שבאים עם קבוצה של חבר'ה מישראל לגמרי משפר את ההרגשה (:
אז בסוף השבוע הראשון, עשינו קבלת שבת מאולתרת בשישי בערב וביום שבת יצאנו ללונדון היה ממש מגניב. משונה להיות שם סופסוף אחרי ששמעתי עליה כ"כ הרבה.גם יום ראשון היה יום טיול הפעם לסטטפורד שאם נאמר את האמת עליה דווקא לא שמעתי לפני זה אבל גם שם היה לא רע בכלל אפילו די מעניין..
נגמר סוף השבוע ועוד שבוע מתחיל, יום שני ושוב חוזרים למעיין שיגרה שיצרנו לנו אבל כמובן עם המון פעילויות שדווקא די גיוונו, אז יצא לי לעשות פאנטינג פעמיים ובפעם הראשונה רק התחלתי לקלוט מה העניין ובפעם השנייה באמת ניסיתי וחזרתי מרוצה לגמרי (:
עשינו גם קצת "ספורט" בפארק הענק ושיחקנו פול, עשינו סיור קולג'ים קצרצר ובעיקר אשכרה דיברנו אנגלית !
בסופש האחרון נסענו לברייטון שטופת השמש ועשינו המון המון קניות.
משם אירגונים אחרונים, לילה לבן ומבדר שהסתיים בניסיון לצפות בזריחה מה'גבעה', ארוחת בוקר וקדימה לשדה, חוזרים הביתה.
אז נכון שאנגליה לימדה אותנו להעריך את האוכל בבית, להגיד 'תודה, 'סליחה' ו'בבקשה' ולעמוד בזמנים אבל זו לחלוטין חוויה בלתי נשכחת.
הכרתי חבורה של אנשים מדהימים, מדריכה תותחית שלימדה אותי דבר או שניים, פיתחתי ביטחון לדבר בשפה שדי הרתיעה אותי קודם ולמדתי להכיר צדדים שונים בעצמי.
זה לגמרי משהו שאני לא אשכח ושאמליץ לאנשים לנסות בעצמם.
סאמר סקול -09-,
קיימברידג', קלייר קולג', 9-23/8
פשוט אין דברים כאלה !
