אז ככה קודם כל אני רק רוצה להגיד שנהנתי וזאת חוויה של פעם בחיים!!
כעשרה ימים לפניי הטיסה נערך מיפגש קבוצתי עם המדריכים והנרשמים לריק 2. הייתי ממש נרגשת לקראת המפגש , לראות ילדים שאני לא מכירה, ולפגוש את המדריכים. למפגש באתי עם חברתי הטובה סיון ואמא שלי. אני זוכרת שלשתינו היה פרפרים בבטן ולא עלה בדעתנו מה הולך להתרחש.
לקראת סוף המפגש המדריכה שלנו נעמה לקחה אותנו מחוץ למבנה כדי שנוכל להכיר את שאר הנרשמים.
עברו להם עשרה ימים והגעתי עם סיון לנתב"ג פגשנו את כולם ואת המדריכה שלנו. לאחר שעברנו את כל הבדיקות עלינו במהרה למטוס.
במהלך הטיסה עברו במוחי מחשבות מרובות כגון- האם אני אתגעגע להוריי? (כמובן שידעתי שאני אתגעגע והתגעגעתי אך לא ידעתי באיזו מידה).
כאמור התגעגעתי להוריי אך לא כל הזמן מפניי שמרבית מזמן הייתי פעילה.
טיילנו בלונדון, קייברידג´ ועוד... בתוך מבנה ריקמנסוורת´ היו פעילויות רבות וכמובן שחלק מהבקרים למדנו אף על פי שהלימודים התנהלו בצורה מעניינת ויצירתית. הארוחות בוקר היו סבירות אך מספקות כלומר זה לא כמו אוכל של אמא אך עדיין טעים.
מבחינת החברה הייתי מוקפת בחברות כל הזמן.
כאשר חזרתי מאנגלייה כולנו נפרדנו בבכי רב וחזרנו לביתינו.
עדיין לא עקלתי את העובדה שאני כבר בישראל, היה לי כל כך כיףף שם הזמן חלף מהר והכרתי חברות רבות.
עדי רוזנגרט
