קדמונה ^-^

סאמר סקול 2008.. אני עדיין לא מאמינה אפילו שאני כותבת את השורה הזאת. שורה שאומרת שאני כבר אחרי החוויה, אחרי הדבר המדהים הזה שנקרא "סאמר סקול".

האמת, שהכל התחיל בתמים.. אפילו לא חשבתי שהחופש אני עומדת לעלות על המטוס לאנגליה. ובטח שאתם משתוקקים לדעת איך הגעתי לזה.. ("כן! כן!! רעות, בבקשה ספרי לנו.. זה נשמע הדבר הכי מעניין שיש לי לעשות כרגע! זה עדיף מלהכין את שיעורי הבית במתמטיקה!.")

בסדר..

אז יום אחד גלשתי לי להנאתי באינטרנט, ופתאום נתקלתי בפרסומת מפתה (טוב, לפחות יותר מפתה ממילקי.) שהיה רשום בה על הסאמר סקול באנגליה. ומי כמוני חובבת אנגלים שכמותי לא תיכנס?. נכנסתי. אפשר לומר שמאז החיים שלי השתנו. שאני כבר לא אותה רעות.. אני רעות שעברה את החוויה הכי מדהימה בחיים שלה!

בלי להגזים...

לפגוש אנשים מהעולם, לדבר אנגלית, לצאת למקומות מדהימים.. לצלם, לצלם, לצלם. השעון מתקתק ונהיה מאוחר, אבל שם השמש שוקעת רק בסביבות 9 בערב.

מטורף הא? זה רק קצה האגודל שברגל.

אפשר לאמר שסוף סוף מצאתי את עצמי איפשהו. פגשתי חברות.. שבשבועיים האלה הפכו להיות החברות הכי טובות שלי, כאלה שאני איתן כי כיף לי איתן, כאלה שיש לי איתן תחומי עניין. ועכשיו אחרי שהכל נגמר, אני מרגישה כאילו אני מתחילה להתחרפן פה לבדי בלעדיהן.. אני כלכך מתגעגעת! (ובמיוחד לבר ורובל, הילדה הכי יפה, צנועה, ומקסימה שראיתי.. והיא בכלל לא אמרה לי לרשום את זה..)

עשיתי במשך כל הזמן הזה המון הכנות לקראת הנסיעה (טוב, בעיקר פינטזתי על זה יום ולילה..) אבל זה היה כלכך אחרת ממה שתיארתי לעצמי בסופו של דבר.. מדהים בצורות שלא תיארתי לעצמי.

קשה לתאר שבועיים כלכך מדהימים כאן. אבל באמת שזה שינה אותי.. הפכתי מסתם ילדה רגילה שכל היום על המחשב לילדה שיש לה פתאום חלום, שיש לה שאיפות מאוד גדולות.. פתאום קיבלתי כוחות שאני מאמינה שיעזרו לי בתכנונים של הדברים הענקיים שאני הולכת לעשות בעקבות הטיול הזה.

ולכל החבר´ה שמתים לנסוע לסאמר סקול- באמת תעשו את זה! לפני שיהיה מאוחר מידיי.. והופ! אתם כבר גדולים מידיי. ואם אתם רוצים לנסוע ואין לכם עם מי- אל תחפשו אותו. אני נסעתי לבד, ותאמינו או לא.. זה היה הדבר הכי טוב! במיוחד כי אתם ממש לא תהיו שמה לבד.. כולם מוצאים אחד את השני בסופו של דבר, ובסוף אתם מגלים גם שאתם החברים הכי טובים ואיך לעזאזל לא הכרתם קודם?!. ותסמכו עליי, לבלות עם החברים הכי טובים בארץ המדהימה הזאת (ובכלל בחו"ל) זה משהו שתזכרו לתמיד.

בתור ילדה שחיה 15 שנה במדינה פצפונת, חול, ים, הרים, ופלאפל.. הרגשתי את הצורך הזה לראות קצת מעבר, אוליי קצת מיציתי את ישראל איפשהו. ופתאום את נוסעת מעבר לים ומגלה מקום מדהים שנקרא אנגליה.. פתאום החול הופך לדשא והפלאפל הופך למינימום פיש אנד צ´יפס (למרות שראיתי באיזה יום שלט ענקי שכתוב עליו "פלאפל קינג" באנגלית.)

ואם תרשו לי לפרט.

.

הקיץ שם זה כמו אביב! אבל לא אביב ישראלי- שמורכב כרגיל מהמון שמש וטיפות גשם פה ושם, אלא משהו מאוד נעים.. שנע בין חום לקור, והמון ירוק- כבר אמרתי? היה בזה אפילו משהו רומנטי. האמת, כשרק הגענו היה מעונן.. וזו היתה הרגשה מאוד מוזרה, בגלל כל החום שהיה בישראל.

הקמפוס שלנו? אני לא אשקר- הוא היה חמוד.. הבניינים חמודים, הדשא, החדרים, הכיתות.. חמוד. אבל הקסם של המקום- עשה את שלו!. הצוות שהפעיל את הסאמר סקול היה מדהים! כל בן אדם שם הוא אישיות מגניבה בפני עצמה..: מייק הבריטי עזבו-אותי-אני-לא-דומה-לכדורגלן, שרה איזה-מגניבה-קאפ-אוף-טי, וויל עזבו-אני-נראה-בן-16-וגם-מתנהג-ככה, ג´וזפה אני-בכלל-מגרמניה-ואני-יודעת-להכין-צמידים-יפים-גוטנאכט! ועוד המון חבר´ה נוספים, שאם היה לי את הזמן והכוח (וחוץ מזה לא בא לי לחפור יותר מידיי.. ובטח אף אחד לא יבין ולא הבין) הייתי מספרת לכם.

היתה לנו אחלה קבוצה, ומדריכה חמודה.. וכולנו התחברנו דיי מהר, וכשמסתכלים על זה- הפכנו למן משפחה בשבועיים ההם.

הטיולים זה היה החלק הכי מגניב!. היינו בהמון מקומות מדהימים.. לונדון, שהיתה בדיוק כמו שתארתי אותה ומעבר. ברייטון, שפשוט נתנה תחושה כאילו את בסרט ישן, האוניברסיטאות של אוקספורד, ששמה בין היתר צילמו את הארי פוטר.. ובאמת שאפשר להרגיש בדימיון. ואיך אפשר לשכוח את הדובדבן שבקצפת (לפחות בשבילי, חובבת להקות בריטיות שכמותי)- המחזמר "We Will Rock You". זה הדבר הכי מדהים שראיתי במילים מעטות.. זה מחזמר שכל השירים של להקת QUEEN (מה שבכלל הוסיף לתענוג).

היו עוד המון טיולים, דברים מגניבים, והמון רגעים שאני אף פעם לא אשכח.. כל עוד אני לא אקבל קוקוס בראש ואאבד את החלק במוח שדואג לזיכרון. (אגב, אצלי החלק הזה גם ככה לא משהו.. הסאמר סקול תפס שם את כל המקום. אבל מי אמר שצריכים להרחיב זיכרון?! ;-] )

אם קראתם עד כאן אתם מלכים ואתם מקבלים סאמר סקול על חשבון הבית!.

NOT ;-).