בשישה ביולי, אלפיים ושמונה אפשר לומר שחיי השתנו.
ידעתי שאיהנה, כלומר קיוותי שזה יקרה, בחודשים שקדמו לנסיעה, קראתי בלי הפסקה את הכתבות שילדים נסעו לפני כתבו, שאלתי שאלות בפורום, אפילו נפגשתי עם הצוות של קמפוס לימודים ולא הפסקתי להתרגש.
כשירדתי במעלית ביתי, עם מזוודה ענקית, ותיק גב אדום-אפור התחלתי להרגיש מוזר, שחיי הולכים להשתמנות וכך היה.כשהגענו לשדה התעופה ושמונה עשר ילדים – חצי מוכרים ממפגש הקבוצה הביטו בי, התרגשתי מאוד. כך נפרדנו מההורים, ואז לשם שינוי, התחילו השבועיים המדהימים ביותר בחיי. נהניתי כל כך, שכל מילה מיותרת...
קודם כל אני אציג את עצמי ואז, נמשיך בסיפור... קוראים לי נועה, אני בת 12 (חגגתי בסאמר סקול =) ) ואני גרה בגבעתיים. נסעתי למרכז טייקיו (השולט!!!1) עם בן דודי איתמר, שהוא בגילי, והוא זה שהתחיל בעצם לגלגל את הרעיון לנסוע לסאמר סקול (ובזכותו אני כותבת לכם כאן אז תודה איתמר ! ) , התלהבתי מיד, אבל פחדתי, ואז סיפרתי לחברה הכי טובה שלי אלמוג... לבסוף מצאנו את עצמנו שלושתינו בשדה התעופה.
מכאן הכל התחיל.
ברגע שנחתנו באנגליה מזג האויר האנגלי קיבל את פנינו בקבלת פנים (קרה), עלינו לאוטובוסים, וכשירדנו שרה ומייק, שלאחר מכן הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו עזרו לנו עם התיקים. נכנסו לחדר האוכל, וכולם פלטו אנחת רווחה, לרגל החדר החמים שקיבל את פנינו. קיבלנו ארוחות ארוזות (הדבר היחיד שאכלתי היה הקיט - קט), שנאלצנו להתמודד איתם בהמשך שלוש פעמים בשבוע בגלל הטיולים... ססי המדריכה המוושלמת שלנו =) וורד מנהלת הסאמר סקול לקחו את הכסף והדרכון, וכל הבנות התחילו לבחון את מייק ולומר " נכון שהוא חתיך ? "
התמקמנו בחדר והלכנו לישון בשלוש לפנות בוקר.
אז אני לא אשקר שבשלושת הימים הראשונים, הכל נראה לא ברור ולא מובן, האוכל נראה מגעיל, ואתה מרגיש שאין את הקליק שקראתי עלי בכתבות השונות,
אבל אז מגלים שהילדים פשוט מדהימים, והמדריכה אפילו יותר, אנשי הצוות הבריטים {מייק, דייבי, מישל, ג´וספה, ועוד מלא ששכחתי ת´שם שלהם...} והמנהלת שרה הם פשוט בני אדם מקסימים שעוזרים בכל דבר, גם אם הכרנו רק פחות משבועיים...
וגם הלימודים לא נוראיים כל כך, נכון שבהתחלה זה נראה משעמם נורא, אבל שמתרגלים , השעורים עוברים מהר מאוד... אבל כמו שאמרתי קודם, הדבר הנפלא ביותר שקיבלתי זה הילדים, הילדים בקבוצה שלי הם היו הילדים הכי הכי שיכולתי לבקש, עד היום אני שומרת איתם על קשר. גם עם הילדים מהעולם התחברנו, שיחקנו, דיברנו ולמדנו איתם, אפילו פגשנו יהודייה מצרפת, ועשינו איתה קבלת שבת...
ואי אפשר בלי כל החויות (וזאת רשימה חלקית בלבד XD ) :
ההתנכלויות - מושג שכל ילד שנסע לסאמר סקול מכיר.
הקריוקי שהפך לערב גיבוש לאחר שרק הישראלים+ שתי טורקיות והמדריכים נשארו חח...
הטיולים ל... : לונדון, ווינזור, אוקספורד, רדינג, קיימברידג´ וכמובן ברייטון. הדחיפות והתורים בחדר אוכל.
ואיך שכחתי : מסיבת ההפתעה שעשו לי =)))) לכבוד הבת מצווה ! חח תודה אתם גדולים...
וכל החויות הקטנות שפשוט עושות את הסאמר סקול...
