היי.. אני שירה מטלון והייתי השנה בסאמרסקול בקיימברידג´ =]
אחרי כמה ימים של אריזות ומצב רוח לא בשמיים [´אני לא רוצה לטוס ! אני לא מכירה אף אחד ! אין לי מה לחפש שם !´ וכד´ ] ואחרי נסיעה לא קצרה לשדה תעופה, הגעתי. נפגשנו עם המדריכות ושאר הקבוצה ואחרי כמה זמן נפרדנו מההורים, ויאללה- לטיסה. כבר בתורים לבדיקת דרכונים כולם מתחילים לדבר ולנסות להכיר את האנשים שהולכים לבלות איתם את השבועיים הקרובים. בטיסה ישבתי ליד קרן וגל המגניבות ודיברנו והכרנו יותר אחת את השנייה :) מגיעים לאנגליה, אני כולי בהתרגשות, וליד האוטובוס שמחכה לקחת אותנו לקיימברידג´ עומדת חבורת בנים, פחות או יותר בגילאים של הילדים בקבוצה, נראים טוב [חלקם], ומשחקים בכדור – איזה התחלה !! כשהגענו לקיימברידג´, היה כבר לילה, וכולם רצו לקבל חדר וללכת לישון. זה לקח קצת זמן, ובינתיים נתנו לנו ארוחה ארוזה [מישהו הזכיר סנדוויץ´ עם גבינה אדומה?] שלא הייתה כל כך טעימה ... הימים הבאים היו מלאים בפעילויות מושקעות וכייפיות (באולינג, סרט, מחזמר,בריכה, מסיבות, קריוקי ועוד..) , בשיעורים עם ילדים מכל העולם, בשופינג, צחוקים והרבה הרבה כייף =] הימים האחרונים היו נורא עצובים .. להיפרד מכולם? דווקא עכשיו, כשהכי כייף ? מי היה מאמין שאחרי שכל כך לא רציתי לצאת – אני לא ארצה לחזור !
הקבוצה הישראלית והמדריכות [נועה וחופית] היו הכי טובות שיכלתי לבקש ! גם אם היו רגעים של געגועים הביתה, ולא הכול כמו שציפיתי, ואין מה לאכול, וקר וכו´ - הכול עובר תוך ממש קצת זמן וכמובן שבבית בקושי זוכרים את זה [:
מהשבועיים האלה יצאתי עם המון דברים, קודם כל- קניות ! [איך אפשר שלא ?] , ביטחון באנגלית , זכרונות מאושרים ;] , המון חברים חדשים וקשרים שנמשכים עד היום ! ועם החלטה – אני אחזור לשם, לא משנה מתי .
סליחה שיצא כל כך ארווך – החלטתי להשקיע [=
אז .. ניפגש שנה הבאה ?
