טלוש^_^

היי
קוראים לי טל אני בת 11 מיקנעם.
הקיץ(2008) יצאתי לסאמר סקול בפעם הראשונה שלי לוויספר.
את הרעיון לצאת לסאמר סקול העלתה אמא שלי,
בהתחלה נורא חששתי וסירבתי, ולאחר מיכן חיפשתי מידע באתרים שונים והגעתי לחברת קמפוס ונדלקתי על הרעיון לטוס.

כבר לפני המפגש הכרתי בנות דרך הפורום ונפגשנו,
אני ממש היתחברתי לבנות שנסעו איתי=]
יום לפני הטיסה נורא היתרגשתי ותיכננתי ללכת לישון מוקדם בגלל הטיסה המוקדמת ומרוב היתרגשות לא נירדמתי.
בבוקר שהגעתי לשדה התעופה פגשתי את הבנות ויותר התרגשתי,
נפרנו מההורים ועברנו את הביטחונות ועלינו למטוס כולנו
נירגשים וחוששים.

הגענו ללונדון היה קר ולא הבאנו מאיפה זה בא לנו=]
נסענו איזה שעה וחצי עד שהגענו לעיירה הייסלמיר שבא נמצא
המרכז וויספר המקום היה מדהים וכולו מלא עצים וירוק
עד שסופסוף ראינו את וויספר, השעה הייתה כבר 4 ירדנו מהאוטובוס עשו לנו סיור קטן במרכז והוא היה נורא מסובך וכל הזמן היינו מתבלבלים בדרך עד שהתחלנו אחרי כמה ימים להיתרגל..

היינו בחדר חמש בנות מישראל ועוד שלוש בנות מספרד.
הבנות שהיינו איתנו מספרד היינו יותר גדולות מאיתנו הן היו בנות 14 אז בהתחלה קצת חששנו מהן אבל סוף למדו להיסתדר איתן (דרך אגב הן הגיעו שבועיים לפנינו, נישאר להן עוד שבוע).
כשספרדים עזבו הגיעו ילדים מהונג קונג.

יצא שהיינו בתקופה עם ילדים משש ארצות: ספרד, עומאן, רוסיה, קזחסטן, יפן והונג קונג.
היו לנו גם מלא טיולים למלא מקומות והיה מ-א-ו-ד כ-י-ף!!!

לא הייתה שניה אחת שהיה משעמם כל הזמן היינו מוצאים במה להיתעסק: היינו משחקים מלא טניס, יושבים במקומות שקטים על הדשא ומדברים, היינו הולכים ומדברים עם הילדים מחו"ל והיה לנו מלא קטעים מצחקים ומביכים איתם.
בערבים היו לנו פעיליות שונות: קריוקי, דיסקו כמה ימים לפני שקבוצה עוזבת, תחרויות קבוצתיות, מופעי כישרונות וה-כ-ל באנגלית היה כיף..!!!

היתה פעם אחת שעלינו לבמה כמה בנות ישראליות בערב כישרונות והתחלנו לשיר והיתפצצנו מצחוק על הבמה אפחד לא הבין מה אנחנו אומרות ומה אנחנו רוצוות מהחיים שלהם...
היינו מלמדות בערב את הספרדיות מילים בעיברית וניסינו לשחק איתם אמת או חובה אבל הן לא הבינו את המשחק =]
היו לנו בקבוצה את הילדות ש"אחריות" שהיו צחוקים עדן ים וחלי הן כל שניה הצחיקו שבילדם היה שם יבש ופחות צחוקים בקיצור היתה לנו קבוצה מ_ד_ה_י_מ_ה!!!!!

שלושה ימים לפני שעזבו היה דיסקו לכבוד שאנחנו ועוד קבוצות עוזבים,
בהתחלה רק הישראליות והקזחסטניות רקדו ואחר-כך גררנו את
ההונג-קונגים לרקוד והיה ממש כיף ומצחיק,
לקרת הסוף אני התחלתי לפרוץ בבכי בגלל שאנחנו עומדים לעזוב וזה היה המסיבה האחרונה שלנו שם=[.

היום בישראל אני שומרת על קשר עם כל הבנות שהיו איתי
בקבוצה מישראל אני כל הזמן מיסתכלת בתמונות ושומעת שירים שההונג-קונגים והספרדים שמעו וזה "מחזיר" אותי לימים בוויספר....