ענבר

חוויה של פעם בחיים. כך כולם אמרו לי כאשר החלטתי להירשם לסאמר סקול במרכז באיסטבורן. טוב, הם טעו. כי אני כבר בראש מתכננת את הנסיעה של שנה הבאה ;)

21 ליולי 2019, התייצבנו כולנו בשש בבוקר בשדה התעופה בן גוריון. נפרדנו מההורים, עמדנו בתור לבדיקת הדרכונים, וכבר אז החששות התחילו. אני זוכרת איך ניסיתי להדחיק את כל הפחדים ולהרגיע את עצמי במחשבה שהכל יהיה בסדר.

אך הכל התחיל להיות בסדר רק כאשר עברנו את הבדיקות והתחלנו ליצור ביננו קשרים, קנינו שוקולדים בדיוטי ושחקנו משחקים בשער העלייה למטוס בכדי לנסות להקל על הלחץ. התמקמנו במטוס ושם החלה טיסה מתישה של חששות ומחשבות אשר נעלמו באחת ברגע שדרכתי במרכז באיסטבורן, מקום רגוע ביחס למה שדמיינתי ויפייפה.

אמנם בשלושת הימים הראשונים היה קצת קשה עם הגעגוע לבית, אך הילדים מהארצות השונות, הצוות המדהים (!), החדרים האישיים והאינטימיים שאפשרו לנו פרטיות ומנוחה, ההוואי, היציאות, הכל עלה מעל הציפיות שלי וגרם לי להרגיש בעננים.

מהר מאוד הסתגלתי לשגרה לא שגרה, לשעות ההשקמה ולזמני הארוחות. לאוכל שהיה נחמד (אהבנו לקחת פסטה וצ'יפס:) ), לשיעורים ולפעילויות, וגם לפעילויות הערב שכללו בתוכן הרבה פעילויות מגוונות, אך בעיקר נהנתי מהקריוקי וממסיבות הריקודים, אשר גבשו אותנו יחד. היינו רוקדים ונהנים עם ילדים שאפילו לא הכרנו, וככה התחיל החיבור.

כל יציאה הייתה כיפית ובלתי נשכחת. היציאה ללונה פארק, לעין-לונדון, למרכזי הקניות, לים... ובמיוחד לא אשכח את אותו היום שבו יצאנו ללונדון, בקרנו במוזאון השעווה מדאם טוסו, וזכינו לצפות במחזמר המדהים ׳The Loin King’, שמבחינתי היה השיא של הטיול.

הקבוצה שלנו, של הישראלים, הייתה כל כל כך מיוחדת. יצאנו 16 ילדים מישראל, התחברנו מהר מאוד ויצרנו קשרים מדהימים. החזרה הייתה קשה וכבר באותו השבוע ערכנו מפגש איחוד. כל אחד הוא באמת מיוחד, תרם את האופי שלו לקבוצה, ואני כל כך שמחה שזכיתי לצאת במחזור שלנו עם הקבוצה שלנו ולהכיר את הילדים המדהימים הללו, הם חברים לחיים.

צוות ארדמור, אשר ליווה אותנו היה מדהים גם כן. מורכב מאנשים מכילים ורגישים שתמיד שמחו לעזור, לשבת איתנו בהפסקות ואפילו לקחת חלק בארוחות השישי שלנו. בנוסף אני מרגישה שאני חייבת להודות למדריכה המדהימה (!) שלנו- אנה, אשר לוותה אותנו מישראל. בכל רגעי המשבר לא חששתי לרגע ופניתי אליה, היא עזרה לי המון ותמיד דאגה להחזיר לי, ולנו את החיוך לפנים. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי התמיכה והאכפתיות שלה, הדאגה והרצון להפוך את החווייה שלנו למושלמת יותר ממה שהיא כבר.

במשך השבועיים המטורפים שעברתי, הכרתי חברים מרחבי העולם; איטליה, צרפת, רוסיה, תוניסיה... ולמרות שנפרדנו לשלום וחזרנו הביתה, אנחנו ממשיכים לשמור על קשרים גם ברשתות החברתיות.
זכיתי לראות ולהכיר מקרוב תרבויות שונות, ולהכיר ילדים מארצות אחרות שאהבה שלהם לארצנו היא ענקית ומחממת את הלב- דבר שחששתי שלא יקרה כאשר נרשמתי.

למרות הגעגוע הענקי לבית, בימים האחרונים לא יכולתי לחשוב על לחזור. היה לי כל כך כיף, נהנתי מכל רגע. אמנם התרגשתי לחזור הביתה, אך לאחר יום בבית וחזרה לשגרה, רק רציתי לחזור בחזרה, והגעגוע לבית התחלף במהירות לגעגועים למרכז באיסטבורן, לאנשים ולאווירה הכיפית.

אני ענבר לוי, בת 16, ויצאתי למרכז באיסטבורן.
אני מודה על כל רגע שזכיתי לחוות, אין ספק שזו חוויה מדהימה, בלתי נשכחת, ומעצימה שהקנתה לי הרבה בטחון. למדתי המון, צברתי סיפורים וחוויות מיוחדות. תודה על שבועיים מדהימים!