היי, שמי מיקה ויצאתי השנה לסאמר סקול בקיימברידג'.
נמנעתי עד עכשיו מלנסות ולסכם חוויה משמעותית כזאת כי ידעתי שאני יתקע
ידעתי שאני אשב מול הטלפון שעה בניסיון לחשוב על משפט סיום ועל משפט פתיחה לא הבנתי איך זה הגיוני לנסות לתאר במילים שבועים מלאים בחוויות בבכי מאושר בבכי מגעגוע מלאים בצחוקים בחברויות בטיולים בלימודים במחשבות ומבחינתי באושר גדול כי רציתי מאוד ללכת לסאמר סקול וחסכתי אליו בעצמי אז בכלל הרגשתי גאווה מטורפת
נהנתי מהכל באמת!!! מסיוון שפשוט נכנסה לי ללב בצורה מטורפת מהחברות המדהימות שלי שאני בשוק איך התחברנו ככה בסך הכל שבועיים מהטיולים בעיר מלהכיר כלכך הרבה אנשים ממדינות אחרות
מהאנגלית שלי שהשתפרה משמעותית מהחדר עם הבנות מהמורים הקשוחים מהסטארבקס 
מהשופינג וואוו מילה רעה אחת אין לי לומר.
רגע בעצם ישלי לאור לקח שעה להתקלח אלוקיי רצינו להרוג אותה אבל חוץ מזה האמת שהייתי עוברת לגור שם
ביום האחרון שהבנו שהכל נגמר אפשר לומר שבכינו קצת
אפילו קצת הרבה הפרידה הייתה כלכך קשה אפילו מהמורים שלא כלכך עפו על ההפרעות קשב שלי היה קשה להיפרד מהחברים הברזילאים שכמובן שלא הפסקתי לדבר איתם בוואטסאפ ובאינסגרם אבל זה לא אותו דבר
אם רק יכולתי הייתי עושה את הכלל מהתחלה והייתי נהנת מכל רבע שוב אבל לצערי זה היה רק שבועיים שהרגישו כמו שנתיים שהרגישו כמו יומיים 
