היי, קוראים לי עילי, אני בן 14 ויצאתי לסאמר סקול במרכז ברונל שבלונדון, אנגליה.
אין לי מושג איך להתחיל לסכם את השבועיים הכי מטורפים, כיפיים, מלאי חוויות ומצחיקים שעברתי בחיים, אבל תנו לי הזדמנות :)
כשנפגשנו לראשונה במפגש הפתיחה ממש נלחצתי. ברושם הראשוני לא הייתי בטוח שזו הקבוצה שמתאים לי לצאת איתה לטיול בארץ אחרת לבד.
לאחר המפגש התחלנו לדבר בקבוצת הוואצפ שפתחו לנו. לאחר כמה שיחות הבנתי שמה שחשבתי היה שגוי לחלוטין. הכרתי אנשים טובים, מצחיקים ונחמדים ולאחר כמה שיחות, הבנתי שהולך להיות מדהים.
ביום של הטיסה מאוד התרגשתי. נפרדתי מהחברים, מהבית ומהמשפחה, עלינו לטיסה וכבר שם החלפנו מקומות בין החברים, צחקנו, דיברנו ונהננו. הטיסה עברה כל כך מהר בזכות כל הדיבורים ביננו והצחוקים.
בימים הראשונים הכל היה נראה פחות טוב, כי אין על האוכל של אמא ועל החדר בבית עם המגזן, אבל ברגע שהכרנו אחד את השני — הכל הפך לטוב יותר.
הארוחות ביחד, הדיבורים עם המדריכים והמורים, הפעילויות ערב, הטיולים והקניות, השיעורים והבילויים המשותפים השתפרו.
כבר אחרי החלוקה לכיתות והפעילויות הראשונות הכרנו המון חברים חדשים ממדינות שונות, שאותם אף פעם לא אשכח.
אם אתחיל לכתוב את כל השמות של האנשים שלעולם לא אשכח מהחוויה המטורפת הזאת הרשימה לא תיגמר.
איך אפשר שלא להזכיר את רוני המדריכה המדהימה שלנו, שעזרה לנו תמיד והקשיבה לכל התלונות, שיפרה כל ארוחה במהלך היום, הצחיקה את כולנו והייתה פה בשבילנו.
בגדול, עברנו שבועיים מלאי חוויות יחד והיה נהדר. למרות האוכל שלא היה קרוב למושלם, והעובדה שלא הכרנו אף אחד לפני, המבחן שהיה לגמרי שונה מהמבחנים בישראל והבילוי במדינה אחרת שבועיים בלי ההורים, התגברנו על הקשיים ונהננו ביחד, וזה מה שחשוב.
