היי קוראים לי אליה מרציאנו אני בת 13 והייתי בלידינגטון אקסטרים.
זו הייתה חוויה מדהימה, הכרתי ילדים מכל קצוות הארץ וכמובן שגם ממדינות אחרות כמו: צרפת, אוקראינה, ספרד, סין, יפן ועוד...
היו לנו שתיי מדריכות מדהימות שעזרו לנו בכל דבר שהיינו צריכים או רוצים והן ממש התאמצו שיהיה לנו את הכי טוב וכיף שאפשר, ואני אישית מעריכה את זה מאוד.
המקום שהיינו בו "ארדמור" היה כלכך פסטורלי ויפה, הפעילויות היו כיפיות ומגוונות והשיעורים היו מהנים (בעיקר החלק השני של היצירה).
יצאנו לטיולים במקומות יפים ומעניינים.
טיילנו, קנינו, אכלנו, צחקנו, שיחקנו וכל זה היה ביחד.
כל הטיול התחיל כקבוצה של 21 ילדים מכל קצוות הארץ ונגמר בחברים לכל החיים
כל הטיול הזה היה נראה אחרת לגמרי בלעדיהם.
כל כך התרגלתי :ל"מיטינג פוינט", לחדר האוכל, לפעילויות, לשיעורים, למדריכים בארדמור.
אפילו התרגלתי להתעורר מוקדם, שזה לא משהו שקורה בדרך כלל אבל שם, שם ידעתי שיש לי משהו ששווה לי לקום בשבילו.
בימים האחרונים היה לי קשה לעכל שכל זה נגמר...
אין יותר "מיטינג פוינט"... אין יותר לקום בבוקר ולראות את כולם...
כל כך התחברתי למקום, לאנשים ובעיקר לחברים מהארץ עד כדי דמעות.
אוליי קצת חפרתי, אבל באמת שאין לי דרך לסכם את השבועיים המדהימים האלו בקצרה.
לסיום, תודה נועה ורוני שעזרתן בהכל.
ותודה לכל החברים שהכרתי שם שהפכו את השבועים האלה לשבועיים הכי טובים בחיי...
