שקד

אני שקד קדר בת 15.6, והשנה סוף סוף הגשמתי את החלום שהיה לי במשך שנתיים- לצאת לסאמר סקול.

אז באמת זה הגיע, ויצאתי לסאמר סקול בברייטון עם שתי חברות.

"רגע האמת" היה שבועיים בסאמר סקול, בהם גרנו ביחד עשרים וארבע שבע  אבל עבורי זאת הייתה שנה שלמה של הכנה כי נרשמתי ממש בתחילת שנה (ספטמבר) ופתחנו קבוצה, אז ילדים חדשים שהצטרפו מיד נכנסו ונהיו חלק. היינו גם מדברים ונפגשים, עד המפגש האחרון עם המדריכים שהיה בערך חודש לפני הסאמר סקול.

הזמן עבר והסאמר סקול הגיע, קמתי בארבע וחצי בבוקר ונסעתי עם המשפחה שלי לנמל התעופה בן גוריון
ראינו את כולם וחילקו לנו לניארדים, הסתובבנו בדיוטי פרי עד שעלינו לטיסה שגם לקחה חמש שעות (ואז נסענו שלוש שעות בערך למרכז עצמו עד שירדנו). 
איך שהגענו השלושה שבועות שהגיעו שבוע קודם קיבלו אותנו ולמדנו שאסור לאחר (למדתי טוב טוב ועדיין איחרתי) 

היום הראשון היה יום של התאקלמות ולא יצאנו מהמרכז ולא ממש עשינו משהו (תחשבו שהאימוג'י קשור) אבל הלכנו לישון וקמנו ליום השני שבו עשינו מבדק רמה.

וביום הזה גיליתי גם (אנשים שימו לב): שהאוכל לא כזה מגעיל כמו שכולם אומרים!
אני לא אוכלת כשר אז היה לי בכל זאת יותר קל, אבל באמת שממש נהניתי ממנו

כל יום עשינו פעילויות אחרות, בעיקר ירדנו לחוף הים ולנמל שם שהיה פחות מעשר דקות הליכה מהמרכז (ברייטון זו עיר ימית), בשבוע השני יצאנו מחוץ לברייטון והיינו במדאם טוסו, אולפני הארי פוטר, ראינו מחזמר, טיילנו...

ותמיד בבוקר או בצהריים (תלוי בשבוע) היו לימודים (שהמורים שהתחברתי אליהם וגם שני היחידים שבעיקרון לימדו אותי הם ג'ורג' ואיימי (איימי הייתה הג'לי באדי שלי ואני הייתי שלה כי בחדר האוכל היא הכריחה אותי לאכול ג'לי).
בערבים היו פעילויות, שהאהובה עליי הייתה מופע הכשרונות שהיה הדבר הכי כיף בערך שעשיתי בזמן האחרון כי עליתי על במה ושרתי מול כל העולם. השירה שלי שם ממש באה לידי ביטוי והופעתי הרבה, גם בפורום רק קבוצתי מול חברים שלי (למשל בלונדון איי) וגם כמעט כל יום מהימים האחרונים עם מדריכת הפעילויות סאם שניגנה ושרה איתי.


אפילו ביום שישי האחרון שלנו (בסוף השבוע השני) כשקיבלנו את התעודות והיה את הדיסקו וטקס הסיום של העוזבים (אלו שחוזרים לארץ ביום ראשון), יצא לי לשיר מול כל העולם בפעם האחרונה והיה מרגש ומדהים ברמה שאני לא יכולה להסביר כמה.

כשחזרתי לארץ זה היה כלכך מוזר לחבק את ההורים שלי סוףסוף, שחיכו לי עם בלונים בשדה התעופה (וכן טיפה בכיתי).

במשך השבועיים האלו היו לי משברים והתגברתי עליהם, הכרתי חברים (עד עכשיו אני בקשר עם ברזילאי וכמה יווניות), ראיתי מקומות... אז אני אסיים ואסכם:
היה כיף