אז ההחלטה לנסוע לסאמר סקול הייתה לא פשוטה בשביל ההורים שלי.
בכל זאת, לשלוח את הילד שלך לארצות הברית לבד, לא בא ברגל. בסופו של דבר אחרי הרבה שיכנועים והתחננויות הסכימו לי לנסוע!
בהתחלה הייתי בעננים אבל ככל שהטיול התקרב חשבתי לעצמי שאולי עדיף שלא, ושזה לא מאוחר מידי לבטל ולהישאר בארץ ולצאת עם המשפחה לאיזו חופשה אחרת. בסופו של דבר אספתי את עצמי ונתתי לעצמי את כל הביטחון העצמי שהיה חסר לי! יום הפגישה עם הילדים הגיע וכמובן התרגשתי ונלחצתי אבל ישר כשראיתי אותם ודיברנו הבנתי שהמצב לא כל כך נורא כמו שחשבתי שהוא יהיה.
הילדים היו חברותיים ונחמדים.
יום הטיסה הגיע (כמובן שארזתי שעה לפני הטיסה) ויצאנו לכיוון השדה. במהלך הטיסה כולם התחברו והתגבשו וכשסוף סוף הגענו לשדה התעופה בלוס אנגלס, הרגשנו כאילו אנחנו מכירים חודשים ולא בסך הכל כמה שעות.
הגענו לאוניברסיטת UCLA שכבר הרגישה כמו הבית השני שלי. המקום היה עצום ומגוון כמו עיר קטנה.וכבר ביום הראשון הכרנו ילדים מברזיל וטיוון ויצרנו חברים חדשים! עשינו מלאא שופינג ודיברנו עד שלוש בלילה למרות שהכיבוי אורות היה בעשר?? שרנו בצעקות ״ואם תבואי אליי״ ו״שמישהו יעצור אותי״ כמו משוגעים?? הגנבנו קונפלקס וכוסות מהחדר אוכל... הספקנו לחרפן את חן המדריכה המהממת שלנו עד שהיא רצתה כבר לחזור הביתה וכמובן שהספקתי לאבד את הכרטיס שלי לחדר ולשלם על זה 20 דולר...
היינו בערבי פוקר, ערבי סרטים, ערבי פעילויות ואפילו ערבי קריוקי! עלינו על המתקנים הכי משוגעים שיש ואפילו עשיתי בנג’י אלוהים ישמור איזה גובה! כל מה שאני ארשום פה לא באמת יתאר את ההרגשה של איך זה להיות בסאמר סקול. הדעה האישית שלי היא שמי שלא יוצא לסאמר סקול ויש לו את האפשרות הוא פראייר.
חוויה כזאת נותנת לך ביטחון עצמי עצום אם זה בזה שאתה דואג להתארגן לבד , לקום לבד , לדאוג לעצמך, לשמור על הכסף ולדעת לחלק אותו עד סוף הטיול בצורה נכונה וכמובן לדבר באנגלית.
האנגלית שלי ברמה האישית השתפרה בכמות עצומה ואני לא מתחרטת לרגע שיצאתי לסאמר סקול.
אחת החוויות שאני לא אשכח בחיים.
