סול

בשתי מילים: היה מ-ט-ו-ר-ף!

אז מאיפה להתחיל בכלל? 
27.6 שם הכל באמת התחיל. 

נכנסתי לאולם גדול, מלא בני נוער לא מזוהים. מבין כולם הבחנתי בכמה פרצופים שעברו אצלנו בקבוצת הוואטסאפ המשותפת. מיד התיישבתי לידם, כבר התחלתי להרגיש חלק.

הגעתי לחלק שבו פגשתי לראשונה את המדריכה שלי. יובל. וואו... מהשניה הראשונה שראיתי אותה ידעתי שאתחבר אליה. צעירה, מצחיקה, מתוקה עם חיוך מקסים... איך אפשר שלא להתאהב בדבר כזה?

כשקיבלתי את המדבקה עם השם שלי בפעם הראשונה, מיהרתי לקשקש על שמי ולכתוב "סול". זאת מי שאני וככה רציתי שכולם יכירו בי. הבחנתי שיובל לא ממש הבינה למה כתבתי שם אחר אבל היא לא שאלה על זה כלום ובנוסף דאגה להביא כמה עוגיות טבעוניות כדי שכולם יוכלו לאכול.


נעבור ליום הטיסה -15.7 
אני מגיעה לשדה התעופה, נרגשת, לא בטוחה מה יהיה ואיך יהיה. אף פעם לא הייתי ביישנית אבל תמיד היה לי קשה ליצור קשרים חברתיים חדשים. חששתי.
יובל הביאה לי מדבקה נוספת עם שמי.
הפעם היא חייכה והושיטה לי עט והציעה לי למחוק כבר עכשיו את השם. חייכתי. ברגע הזה הבנתי שפה, אני יכולה להרגיש חלק. הם קיבלו אותי אליהם בלי לשאול שאלות, בלי להתווכח. המשפחה החדשה שלי לשבועיים הקרובים. (או במחשבה שניה, לכל החיים)

אנחנו על המטוס. קיבלתי מושב ליד החלון. נחמד להתחיל מסע ברגל ימין.
הגענו. הנוף יפה, החדרים נראים טוב. לא צפופים, מסודרים.

חילקו אותנו לקבוצות עם המדריכים המקומיים. הכרתי כמה בני נוער ממקומות שונים. כולם כל כך חמודים! והמדריך!!! אלוהים שישמור. גם יפה גם עם חוש הומור (שלא הבנתי אף פעם אגב) ואחד כזה.. ג'נטלמן בקיצור.

הארוחת ערב הייתה בסדר אני מניחה... לא שאני ממש זוכרת.. אבל בלילה הייתה מסיבה גדולה. ובתור פעם ראשונה היא נראית הזויה. ריקודים הזויים, מוזיקה הזויה. אבל עם הזמן כבר התרגלנו והתאהבנו באווירה.

ביום הראשון יצאנו לטייל בעיר. הכיכר הגדולה שהיינו בה הייתה יפה והצטלמנו כזה אבל לא היה הרבה מה לעשות שם. 
היינו לא מעט פעמים בבריכה. קראנו, שיחקנו, צחקנו.

היינו בפארק חבלים משגע והיה פשוט כל כך כיף! גם טבע, גם פעולה.. מדהים שאין לי מילים!

אז מבריכה לפארק חבלים, לפארק מים, לשופינג, לבריכה, לטיולים בעיר, לטיול לסלמנקה, לבריכה, ביקור באולפני וורנר (שזה תכלס לונה פארק), ביקור באיצטדיון של ריאל ו..שוב פעם לבריכה... בין כל אלה.. האוכל היה... זוועה! 
ארוחת בוקר טובה -לחם עם ריבה

צהריים סבירה... (הסנאק טיים היה אכיל..לרוב..)

וארוחת ערב... (אם אפשר לקרוא לזה בכלל ארוחה) הייתה פשוט..דוחה!
ארוחות ערב היו לחזור לחדרים ולאכול שוקולד כמו פרה. חד משמעית.

איך התחברתי למדריכים? חיבוק בוקר טוב, נשיקת לילה טוב, חיוכים שמתחלפים במשך היום, מציקים אחד לשניה בבריכה או בהסעה ותמיד באווירה של משפחה! אם זה בפעילות ערב כשיש קרב ריקודים או משחק בנושא הספר 'מפוצלים'. אם זה לראות אותם כל יום מפדחים את עצמם אחרת בגלל משחק שהם משחקים..

ואנחנו, הישראלים. מרימים את האווירה לשמיים, שופכים מים, מוזיקה בוקר, צהריים וערב. תמיד מביאים איזו שמחת חיים שאופיינית רק לנו.
ומכיף חיים נעבור ל..שיעורים...??

זה לא שיש לי משהו נגד לימודים אבל להגיע לשיעור ספרדית כשאת בקושי מבינה תמילים.. זה לא בדיוק החלום הגדול שלך. ואם חשבתי שאסתדר יותר עם אנגלית, כנראה שטעיתי. אמנם מבינים את המורה, אמנם מתחברים לתלמידים אבל.. לא לומדים...

אז לשבת כל השיעור עם הטלפון זה אולי נחמד אבל לא בדיוק מה שיהפוך אותך לדברן גדול באנגלית... 

ומשיעורים מדכאים למופע כישרונות שהיה.. אחד המצחיקים! אשכרה! לראות את ניקולס ואנגסט הקטנים רוקדים והמדריכים במופע זוגות מדהים! 

מלא ריקודים ושירים, חיוכים וסרטים, ימי הולדת למלא אנשים... פשוט מדהים
אבל.. לכל דבר יש סוף.. גם אם הוא מלא בדמעות. הפרידה מהמדריכים, הפרידה מהילדים, הפרידה מהחברים שהם בעצם משפחה...אחת..גדולה.. 

אני אוהבת את כולם נורא! באהבה, סול